ועדה מקומית לתכנון ובנייה שמעונים נ' אבו רקייק

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין הטעונים היתר ללא היתר לפי סעיפים 145(א) ו-204 (א) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965.

כעולה מעובדות כתב האישום, בהן הודה הנאשם, הנאשם הקים בחודש נובמבר 2011, בעצמו או באמצעות אחרים, מבנה קשיח מבלוקים בשטח של כ – 144 מ"ר, על מקרקעין הנמצאים בבעלות המדינה, ואשר לנאשם אין כל זכויות בהם כדין, ללא היתר.

בכתב האישום אף צויין, כי הוצא בעבר צו הריסה מנהלי להריסת המבנה אך הצו לא בוצע. הנאשם גם הורשע בשימוש הטעון היתר, ללא היתר במקרקעין ביחס לאותו מבנה, מאז נובמבר 2011, ואילך.

ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש, הדגישה כי צו ההריסה המנהלי הומר בכתב האישום בשל כוונת הנאשם לרכוש את הזכויות במגרש ובהמלצת המנהלת להתיישבות הבדואים בנגב.

ב"כ המאשימה הדגישה את היקף הבניה ומשך השימוש, ועתרה להשתת קנס הולם, התחייבות, וכן לחיוב הנאשם בתשלום אגרת הבנייה בסך 4,530 ₪, וצו הריסה אשר יהא דחוי בשנה על מנת לאפשר לנאשם לקדם את ההליכים לרכישת הזכויות במגרש והוצאת היתר.

ב"כ הנאשם הדגיש את הודאתו של הנאשם אשר חסכה זמן שיפוטי, נסיבותיו האישיות של הנאשם, ובכלל זה, העובדה שהוא אב ל 9 ילדים קטינים. לטענת הנאשם ובא כוחו, הנאשם אינו עובד כיום ונושא בחובות בסדרי גודל של מיליוני ₪, נוכח קריסתו של עסק שהיה בבעלותו בשנת 2006.

בהשלמת טיעונים שהגיש ב"כ הנאשם, נטען כי אי הכשרת הבנייה ואי הוצאת היתר, אינה קשורה בנאשם אלא ברשויות אשר: "ממניעים שאינם ידועים למבקש, מסרבים להתחיל בתשתית של השכונה, נשוא כתב האישום, על מנת לאפשר לאזרחים להתחיל לרכוש את המגרשים".

בנוסף, צירף ב"כ הנאשם דו"ח סוציאלי של עו"ס חיר אלבז, בו לא פורט היכן עובד מר אלבז כיום. מהדו"ח הסוציאלי עולה כי הנאשם היה איש עסקים מצליח, אשר כתוצאה מסיבוכים עסקיים, נקלע לקשיים כלכליים ניכרים, וכיום מתקשה לכלכל את משפחתו.

בדו"ח הסוציאלי צוין כי הנאשם נחשב בסביבתו הטבעית, בעיני משפחתו המורחבת ובעיני הקהילה, כדמות חיובית, ואף עוסק לא מעט בפתרון סכסוכים בישוב ומחוצה לו.

הנאשם עצמו בדבריו לעונש, ציין כי רצה לרכוש מגרש וכי משך כ – 20 שנה לא פותחה כל שכונה בישוב תל שבע, ולא הייתה לו כל אפשרות חוקית לבנות קורת גג למשפחתו. הנאשם אישר כי נכנס למגרש המוגדר כמגרש לבנייה, וציין, בין השאר : "עשיתי זאת כי לא הייתה לי ברירה או שאני אלך לשכור בית בבאר שבע, שאני לא יכול לעמוד בזה מבחינה כלכלית".

הנאשם בדבריו לעונש, סיפר כי היה בבעלותו עסק להובלות שקרס בשנת 2006, וכי מאז אינו עומד על רגליו מבחינה כלכלית וכי בשל הליכי הוצל"פ נשלל רישיון הנהיגה שלו, ועל כן, אינו יכול למצוא עבודה.

דיון

בקביעת מתחם העונש ההולם, על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה, והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

בית המשפט העליון, במהלך השנים, חזר והבהיר כי עבירות התכנון והבנייה מהוות מכת מדינה שיש להילחם בה באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה.

אודות העובדה שמדובר במכת מדינה עמד בין השאר בית המשפט העליון ברע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה "אונו", פ"ד נו(3), 49 , 58-59 (2002):

"אכן כן: תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה - ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו - בצד מכת גניבות רכב - לעשר המכות."

בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' אחמד דרוויש עיסה, פ"ד לו(1), 723 , 725-726 (1978) , קבע בית המשפט העליון, כי לא רק שיש להחמיר בענישה הכלכלית בעבירות אלה, אלא שראוי אף להשית עונשי מאסר בפועל בגין ביצוע עבירות אלו בשים לב לעובדה שלא היה בקנסות שהושתו בכדי לאיין את התועלת הכלכלית: