ועדה מקומית לתכנון ובנייה קריית שמונה נ' אלמוני ואח'

החלטה

בעניין: בקשה דחופה ובהולה במעמד צד אחד – עיכוב ביצוע.

עסקינן בבקשה רביעית (!) במספר לעיכוב ביצועו של פסק הדין אשר ניתן ביום 12.9.12 במסגרתו ניתן צו הריסה למבנים הנזכרים בסעיף 3 לפסק הדין.

במסגרת החלטה מיום 9.6.13 נדחתה בקשתם הראשונה של המבקשים מן הטעם, כי פסק הדין בעניין זה ניתן ביום 12.9.12 הינו חלוט משלא הוגש עליו ערעור.

החלטה דומה ניתנה ביום 15.7.13 ואף במסגרתה צוין כי אין מקום להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין משלא הוגש עליו ערעור.

במסגרת בקשתם מיום 5.1.14 טענו המבקשים כי יש להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, בין היתר, מן הטעם כי בפסק הדין בו ניתן סעד של הריסה נכללו מבנים חוקיים.

במסגרת החלטה מיום 21.1.14 (כב' השופט מ. נדל) נדחתה אף טענתם זו של המבקשים מן הטעם כי זו לא הוכחה כלל ועיקר ואף נמצא כי העלו הם טענות סותרות ביחס לחוקיותם של מבנים אלה.

יצוין, כי הבקשה נדחתה אף מן הטעם שלא הוגשה היא בהתאם להוראות סעיף 207 לחוק ולתקנות.

יצוין, כי המבקשים לא השיגו על החלטות אלה.

בבקשתם הנוכחית, עותרים המבקשים למתן החלטה לעיכוב ביצוע פסק הדין וזאת, במעמד צד אחד.

בבסיס בקשתם ניצבת הטענה כי ביצועו של פסק הדין יסכן חיי אדם לאור חשש להתפרעויות.

עוד נטען, כי בהתאם להחלטה מיום 21.1.14 לפיה דין הטענות ביחס לראיות חדשות להתברר בערעור יש לעכב ביצועו של פסק הדין עד למתן החלטתו של המותב שדן בתיק זה בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

דין הבקשה, על כל רבדיה, לדחייה.

בפתח הדברים יצוין, כי הבקשה לא הוגשה בהתאם להוראות סעיף 207 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה- 1965 ולפי תקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק (התשס"ט- 2008.

ב"כ המבקשים לא הביא כל נימוק מדוע יש מקום לדון בבקשה אשר הוגשה שלא בהתאם להוראות החוק ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה כבר כעת.

דין הבקשה להדחות אף לגופו של עניין.

פסק הדין בתיק זה ניתן כבר ביום 12.9.12. עד למועד זה, וחרף העובדה שבמסגרת החלטות קודמות הובהר למבקשים כי דין טענותיהם להתברר במסגרת ערעור, לא הוגש כל ערעור מטעמם.

אכן, מטעם המבקשים הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור ביום 21.1.14 ותשובה מטעמם לתגובת המשיבה הוגשה רק היום.

אולם, לא מצאתי כי יש בהגשת בקשה זו כדי להוות טעם להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין לנוכח השתלשלות העניינים עליה עמדתי לעיל.

הטעם הנוסף עליו הצביעו המבקשים, אף בו אין כדי להביא לקבלת בקשתם.