ועדה מקומית לתכנון ובנייה ערד נ' פייבל זיסקינד ואח'

החלטה

מונחת בפניי בקשתה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ערד (להלן: "הוועדה המקומית" או "המבקשת") ליתן צו שיפוטי קבוע להפסקת עבודה, שבוצעה במקרקעין ברח' בן יאיר אלעזר 8/10, ערד, והידועים כגוש 38218 חלקה 35 (להלן: "המקרקעין"), וזאת מכוח הוראת סעיף 239(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").

רקע עובדתי

ביום 22.1.14 הגישה המבקשת, במעמד צד אחד, בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239(א) לחוק התכנון והבנייה, ובמסגרתה נטען כי מצאה שבמקרקעין "מתבצעות עבודות בניה" בדרך של "הצבה ושימוש בבלוני גז במעבר פרטי משותף, ללא היתר". לאור זאת, נתבקש ביהמ"ש ליתן צו אשר יורה למשיבים, המתגוררים במקרקעין, להפסיק את השימוש במכלי הגז, בפרט על רקע העובדה כי  "אם לא יינתן צו הפסקה לאלתר...עלול הצבת בלוני הגז להוות סכנה לשלום הציבור ולסיכון חיי אדם" (ס' 7 לבקשה). הבקשה נתמכה בתצהירה של הגב' סמוליאנינוב, המשמשת כמפקחת בנייה בוועדה המקומית (להלן: "המפקחת").

בהחלטתי, בו ביום, נעתרתי לבקשה, תוך שקבעתי:

"עיינתי בבקשה ובתצהיר שצורף אליה, וסבורני כי בשים לב לנטען בה – לאמור, כי יש בעצם הצבת בלוני הגז ללא היתר, משום סכנה לשלום הציבור תוך סיכון חיי אדם – כי ראוי ליתן הצו במעמד צד אחד, שכן, שוכנעתי כי אין העניין סובל דיחוי, אף לא לזמן מה, וכי החשש האפשרי מפני פגיעה בביטחון הציבור ושלומו, מחייבת מתן הסעד על אתר, וזאת עוד בטרם תישמע עמדת המשיבים".

לאור האמור, הוריתי על מתן סעד זמני, המורה למשיבים לסלק את מכלי הגז ולהפסיק את השימוש בהם. בה בעת, קבעתי דיון ליום 29.1.14, במעמד שני הצדדים.

לדיון התייצבו בא כוח המבקשת, המשיב 1 ובא כוחו עוה"ד אורי שטנדל, המפקחת, וכן הגב' ליאורה סגרון - מנהלת הרישוי מטעם המבקשת.

במסגרת הדיון העלה, תחילה, ב"כ המשיבים טענה כללית, באשר להסמכת באי כוח המבקשת לייצג את המבקשת (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 29.1.14 שורות 10-12). ואולם, היגד זה נותר מיותם, ולא נתמך באסמכתאות מתאימות או בראיות אחרות, שיש בהן כדי לאושש הטענה. 

לגופה של הפלוגתא הניטשת בין הצדדים, נחקרו הגורמים המקצועיים מטעם המבקשת, ובסופו של הדיון הוברר כי מרבית העובדות אינן שנויות במחלוקת, כפי שיפורט להלן:

א. המשיבים הציבו מכלי גז במקרקעין, במעבר הפרטי המשותף, סמוך לבניין וקרוב למעבר ציבורי.

ב.   מכלי הגז הוצבו במקרקעין מבלי שניתן היתר כדין מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה (ס' 3 לתצהיר המפקחת; כן ראה: עמ' 5 לפרוטוקול הדיון, שורות 25-26; עמ' 14 לפרוטוקול שורות 14-15. עדות זו לא נסתרה, וממילא, לא נטען אחרת על ידי המשיבים).

ג.          בעיר ערד קיימת תשתית מערכת גז מרכזית או צוברי גז תת קרקעיים לאספקת גז, וטענת

מנהלת הרישוי, כי גם במקרקעין נשוא הבקשה קיימת מערכת מרכזית, לא נסתרה (ראה פרוטוקול הדיון מיום 29.1.14, עמ' 4 שורות 23-25; שם, עמ' 5 שורות 4-6). 

ד.         משיקולים כלכליים, המשיבים לא מתחברים למערכת גז מרכזית (הצהרת ב"כ המשיבים

לפרוטוקול הדיון, עמ' 5 שורות 29-30).

בסופו של הדיון, ולאחר ששוכנעתי כי לא ניתן לבטל הצו טרם מתן פסק הדין, הוריתי כי הסעד הזמני ייוותר על כנו, תוך שהוריתי לצדדים להגיש סיכומים בכתב.

בה בעת. ציינתי בהחלטה:

"לאור הדברים שנשמעו בדיון היום, ובשים לב לעובדה כי על פניו קיימים פתרונות חלופיים זמינים אשר בכוחם לאפשר אספקת גז סדירה לידי המשיבים, ובהתחשב בעובדה כי נציגי המבקשת הביעו נכונות לסייע למשיבים בהקשר זה, מוצע כי המשיבים ישקלו להידבר בימים הקרובים, באופן שיהא בכך כדי להגיע לפתרון תכליתי אשר ישרת את הצדדים גם יחד, וימנע כל חשש לסיכון שלום הציבור, כטענת המבקשת, ובמקביל יהא באמור כדי לייתר מתן הכרעה שיפוטית בסוגיה אשר ראוי כי תלובן באופן עובדתי על ידי הצדדים גם יחד" (עמ' 16 לפרוטוקול הדיון, שורה 29 - עמ' 17 שורה 2).

למרבה הצער, הצדדים לא השכילו להגיע להבנות, הגישו סיכומיהם, ועל כן, הגיעה עת ההכרעה.