ועדה מקומית לתכנון ובנייה גליל מזרחי כפר תבור נ' אבו חוסין

החלטה

פתח דבר

לפניי בקשה להארכת מועד ביצועו של צו הריסה (להלן: "הצו"), והארכת מועד להגשת הבקשה הנ"ל.

נגד המבקש/הנאשם, ניתנה ביום 23.04.12 החלטה בה נצטווה להרוס, תוך 12 חודשים, דהיינו עד 23.04.13 מבנה מגורים בשטח של כ- 200 מ"ר, ותוספת בניה לבניין קיים, בשטח של כ- 60 מ"ר (להלן: "המבנה"), שנבנה שלא כדין, וזאת במסגרת תיק תו"ב 30673-11-10., זולת אם יהי לו היתר כדין. (להלן: "פסק הדין").

הארכת מועד להגשת הבקשה

בבקשתו להארכת מועד להגשת הבקשה לדחיית מועד ביצוע הצו, טען המבקש כי אי הגשת הבקשה במועד, הינה מאחר וסבר כי עד לחודש 04/2013, תמסור המשיבה עמדתה ביחס לחלקה עליה בנוי המבנה, והאחרונה לא עשתה כן.

המשיבה מתנגדת להארכת המועד הנ"ל. בתגובתה ציינה המשיבה כי, הבקשה לא הגשה בהתאם לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008 (להלן: "התקנות").

ראשית אציין כי הבקשה שבפניי הוגשה באיחור, של למעלה משלושה חודשים, בניגוד להוראות תקנה 2 לתקנות, היות והיה על המבקש להגישה 21 יום טרם עבר מועד ביצוע פסק הדין.

המבקש תלה את האיחור באי הגשת המשיבה עמדתה ביחס לחלקה עליה בנוי המבנה. איני רואה בנימוק זה כדי להוות סיבה מוצדקת להגשת הבקשה באיחור. עוד במעמד הדיון בתאריך 23.04.12, ידע המבקש כי צו ההריסה הינו לתקופה מקסימאלית בת שנה, והיה עליו טרם עברה תקופה זו, לפעול לביצוע הצו ו/או לחלופין לפנות להגשת הבקשה במסגרת הזמן הקבוע לכך בתקנות. די באי עמידה בהוראות התקנות והגשת הבקשה באיחור, בהעדר נימוק מוצדק, כדי שלא להיזקק לבקשה.

מעבר לדרוש, אציין כי יש מקום לדחות את הבקשה גם לגופה.

הארכת מועד לביצוע הצו לפי סעיף 207 לחוק

טענות המבקש

בבקשתו טוען המבקש כי המגרש עליו בנוי המבנה מזה 40 שנה, ונרכש על ידי המורישים עוד בשנת 1944, ומאז פעלו הקונים להעברת הבעלות, כאשר בפסק דין שניתן בשנת 1993 הוחלט כי החלקה עליה בנוי המבנה הנ"ל, תירשם על שם הבעלים החדשים או היורשים.

הוסיף המבקש וטען כי, הינו פועל עם יתר הבעלים במקרקעין, לביצוע רישום הבעלות בחלקה עליה בנוי המבנה.

עוד טען המבקש כי ההליך התכנוני הסתיים, כאשר מס' חברים ביישוב קיבלו היתרי בניה על אותה חלקה עליה בנוי המבנה, ובהתאם לתצהיר המהנדס, קבלת ההיתר נמצאת בהישג יד, כאשר מדובר בהליך תכנוני שיכול להמשך תקופה קצרה בלבד, עד לקבלת האישור הסופי.

תגובת המשיבה

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, התקופה המבוקשת, של 12 חודשים, להארכת המועד מלמדת כי ההיתר אינו בהישג יד, כאשר טרם החל המבקש לפעול במישור התכנוני.

הוסיפה המשיבה וטענה כי, אף ממכתבו של המהנדס, ניתן ללמוד כי טרם הוחל בהליך התכנוני להוצאת ההיתר, כאשר לא צורף כל מסמך על ביצוע הליכים תכנוניים כלשהם.

עוד טענה המשיבה כי, עיקר טענותיו של המבקש נגועות להליך האזרחי המתנהל, שאינו קשור בהליך התכנוני, אם כי שעל מנת להוציא לפועל את הבקשה להיתר עליו לקבל פסק דין, אך אין הדבר קשור בהליכי האכיפה.

לטענת המשיבה, לא ניתן לעמוד על המצב התכנוני הנטען בבקשה, או להעריך את סיכוייה, ופרק הזמן הדרוש למבקש להשלמת הליכי הרישוי.