ועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון נ' קונסטנטין ואח'

החלטה

עניינה של החלטה זו - בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק").

העובדות הצריכות לעניין

המשיבים הינם הבעלים, המחזיקים והמשתמשים בנכס הנמצא במקרקעין הידועים כחלקה 143 גוש 12615 בבנימינה (להלן: "המקרקעין"), עליהם חלה תוכנית ש/49 המייעדת אותם למלאכה ותעשיה.

ביום 21.11.13 ניתן למשיבים היתר בתנאים, לתוספת סככה בשטח של 392 מ"ר למבנה קיים והקמת גדר בנויה בגובה 2.0 מ' ובאורך כ- 53 מ' (להלן: "ההיתר").

ביום 8.12.13 החליטה הוועדה להתלות את ההיתר לתקופה של 30 יום על מנת לבדוק את שאלת בעלות המשיב 1 על הנכס תוך שצוין: "לא ימולאו דרישות הוועדה, יהא ההיתר בטל".

ביום 24.12.13 הוצא כנגד המשיבים צו הפסקה מנהלי (להלן: "הצו המנהלי") וביום 5.1.14 הוגשה הבקשה דנן, במעמד צד אחד, בה נטען כי בביקורת מיום 2.1.14 נמצא כי הנאשמים מבצעים במקרקעין עבודות בניה ושימוש חורג במקרקעין וזאת ללא היתר, כדלקמן:

א. בניית סככה בצד צפון מערבי בשטח של כ- 90 מ"ר.

ב. בניית משטח בטון ורצפה מתחת לסככה בצד המזרחי בשטח של כ 230 מ"ר.

ג. בניית קירות היקפיים מבלוקים באורך של כ- 250 מ"ר.

ד. הצבת מבנה יביל בשטח של כ 15 מ"ר ושימוש בו כמשרד.

ה. שימוש במקום כאולם אירועים והכנתו לשימוש כגן אירועים (להלן:"העבודות").

ביום 5.2.14, התקיים דיון בנוכחות הצדדים, במסגרתו העידו מר מנדי שפיגלר - מהנדס הוועדה המקומית ומר תומר רצון - מפקח הבניה מטעם המבקשת, וכל צד טען טענותיו.

טענות הצדדים

לטענת המבקשת יש להיעתר לבקשה, בהתקיים מלוא התנאים הדרושים בסעיף 239 לחוק - המשיבים מבצעים שימוש חורג במקרקעין ועבודות בניה ושימוש שלא בהתאם להיתר והמבקשת עמדה ברף הנדרש למתן הצו, למניעת הרחבת פעולות הבניה האסורות.

כן טענה המבקשת כי עד היום לא מילאו המשיבים אחר החלטת המליאה מיום 8.12.13 ומשכך יש לראות את ההיתר שניתן כהיתר שבוטל.

בהתייחס לשיהוי בנקיטת ההליכים כנגד המשיבים טען ב"כ המבקשת כי ככל שקיימות טענות באשר להתנהלות הוועדה אין בכך כדי ליתן הכשר לשימוש חורג במקרקעין ותכלית מתן הצו גוברת בענייננו, תוך הפנייה לפסיקה רלוונטית.

לטענת ב"כ המשיבים, המשיבים פעלו בהתאם להיתר שניתן להם כדין - לבניית סככה וגדר ורק לאחר שניתן ההיתר והמשיבים החלו בבנייה על פיו, התנתה הוועדה את ההיתר בטענה כי הזיקה של המשיב 1 לנכס לא הוכחה. המשיבים הגישו ערר על החלטת הוועדה לבטל את ההיתר והעניין טרם נדון.

ב"כ המשיבים הלינה על כך שבידה האחת ביטלה הוועדה את ההיתר בטענה כי המשיבים לא הוכיחו זיקה לנכס ובידה השניה הגישה בקשה לצו הפסקה שיפוטי בטענה כי המשיבים הינם הבעלים של הנכס וטענה כי יש בכך כדי ללמד על מניעים זרים להגשת הבקשה.

עוד נטען כי המשיבים מעולם לא הפרו את הצו המנהלי ומיד כשניתן הופסקו העבודות במקום ולכן תצהירו של מהנדס הוועדה לפיו ביום 2.1.14 נראתה בניה במקום אינה תואמת את העובדות בפועל.