ועדה מקומית לתכנון ובניה - חוף הכרמל נ' בן ארי

החלטה

רקע

ביום 10.5.09 הוגש כתב אישום כנגד המבקשת בגדרו יוחסה לה עבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר ובסטייה מהיתר או מתוכנית, בניגוד לסעיפים 145(א), 204(א)(ב), 208 ו-218 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965, ובניגוד לתקנות התכנון והבנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז – 1967.

עסקינן בטענה לשימוש חורג בבית מגורים ובחצר בית המגורים למטרת גן ילדים.

המבקשת כפרה במיוחס לה.

אחר ניהול הוכחות ניתנה ביום 16.12.10 הכרעת דין.

בהכרעת הדין התקבלו חלק מטענות המבקשת, ובסופו של הליך בוטל כתב האישום מכוח טענת הגנה מן הצדק, על פי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982 (להלן: "חסד"פ").

סברתי, כי עומדת למבקשת טענת ההגנה מן הצדק, נוכח העובדה שכלל לא נחקרה בטרם הוגש כתב האישום, ובנוסף, משהתייצבה וביקשה לדחות את חקירתה, נוכח נחיצותה במקום עבודתה, אף לא זומנה יותר לחקירה.

בנוסף סברתי, כי מצגי הרשויות השונות, עמן עמדה המבקשת בקשר, גרמו לה להבין כי היא פועלת כשורה ולא נדרש כל אישור נוסף לגן הילדים אותו הפעילה.

התייחסתי אף לתום לבה של המבקשת, לעובדה כי גן הילדים פעל במשך שנים לא מעטות ללא כל התייחסות מצד הרשויות, ולעובדה כי המבקשת לא הסתירה את קיומו ופעילותו של גן הילדים, לרבות תוך תשלום ארנונה והגשת תוכניות מתאימות.

צוין בהכרעת הדין, כי ייתכן ולו היתה פועלת המשיבה כפי שמצופה, היתה מחליטה חלף הגשת כתב האישום להסתפק בהתרעה ואזהרה.

על יסוד האמור, בוטל כתב האישום ביחס למבקשת.

יחד עם זאת, הובהר, כי ביטול כתב האישום אינו מהווה קביעה פוזיטיבית לפיה המבקשת לא עברה עבירה. עוד נקבע, כי אין בביטול כתב האישום כדי להצביע על כך שלעולם חוסן. ייתכן מאוד, כך נאמר, כי לעתיד לבוא אם לא תסדיר המבקשת את ענייני גן הילדים בהתאם לדיני התכנון והבנייה, תמצא המשיבה להעמידה לדין שנית היות ודובר בעבירה מתחדשת ונמשכת. לא מן הנמנע כי במצב דברים זה לא תוכל לעמוד למבקשת שנית אותה הגנה.

בשולי הדברים התייחסתי לטענות הגנה נוספות, אותן ניתן היה לבחון, אלא שלא נקבעו בעניין מסמרות, בפרט שטענות אלו לא הועלו ע"י המבקשת בסיכומיה.

לאחר שהכרעת הדין הפכה חלוטה, הוגשה ביום 7.3.11 הבקשה הנוכחית, שעניינה תשלום הוצאות על פי סעיף 80(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

טענות הצדדים

בבקשתה מתייחסת המבקשת לעובדה כי לא נחקרה לפני הגשת כתב האישום ואף לא לאחריו. עוד מתייחסת היא לעובדה, כי גן הילדים פעל בריש גלי במשך שנים רבות. כמו כן מפנה המבקשת למצגים השונים שהוצגו בפניה ע"י הרשויות.

לטענתה, מן האמור עולה מסכת שהיא בבחינת התרשלות רבתי של המשיבה אשר הובילה "להליך דרקוני" של הגשת כתב האישום, מקום בו אילו נהגה הרשות במידה מינימאלית של צדק ההליך היה מתייתר והנזק הרב שנגרם למבקשת היה נמנע לחלוטין.

המבקשת מפנה למשמעות שיש לייחס להגשת כתב אישום כלפי אזרח מן השורה ולפסיקת בתי המשפט בהקשר זה. סבורה היא, כי יש להטיל על המשיבה את הוצאות הגנתה.

נטען בבקשה, כי המבקשת זוכתה מכל אשמה ונראה שלא היה יסוד להאשימה מלכתחילה שהרי אם היתה מתבצעת חקירה כמתבקש ההליך כולו היה נמנע.