ועדה לתכנון ובנייה אבו בסמה נ' ידוע

החלטה

בפניי בקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה, מכוח הוראות סעיפים 212 ו-213 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

עניינה של בקשה זו במבנה הנמצא בישוב אום בטין, בנ.צ. 188694/577092, בנוי מבלוקים, ושטחו כ-60 מ"ר (להלן: "המבנה").

מתצהירו של מר שמעון קלפטש, מפקח הועדה המקומית לתכנון ובניה אבו בסמה (להלן: "המפקח"), שצורף לבקשה, עולה כי ביום 2.12.12 ביקר המפקח במקום וגילה כי את דבר הקמת המבנה הנזכר.

כעולה מן הבקשה והתצהיר הנלווה, כמו גם על יסוד התמונות שהוצגו בפניי במסגרת הדיון שנערך ביום 12.12.13, מצאתי אומנם כי עניינה של הבקשה במבנה אשר נבנה ללא היתר, בשטח פתוח, ואשר נועד לשמש כאוהל אירוח בדואי, כמפורט בסעיף 5 לתצהירו של המפקח.

בהתאם לתקנה 2 לתקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בהליכים למתן צווים על פי המבקש בלבד), התשמ"ג - 1982 [להלן: "התקנות"] רשאי בית המשפט ליתן צו לפי סעיף 212 לחוק, במעמד צד אחד בלבד, אך זאת רק "אם ראה בית המשפט שאי אפשר או בלתי מעשי להזמין לדיון אדם העלול להיפגע ע"י ביצועו של הצו...".

במהלך הדיון שנערך ביום 19.6.13, הבהירה ב"כ המבקשת כי לאחר הגשת הבקשה הגיע המפקח בליווי משטרתי אל המבנה, והדביק ביום 27.5.13 על גבי המבנה, את העתק הבקשה וכן את ההחלטה השיפוטית מיום 13.2.13, על מנת לאפשר לכל בעל עניין במבנה לדעת בבירור כי הדיון עתיד להתקיים ביום 19.6.13.

במסגרת הדיון האמור, מיום 19.6.13, ציינה ב"כ המבקשת כי לאחר הדבקת ההתראה, "יצר מאן דהו קשר עם המפקח, ואולם עקבותיו נעלמו. הוא הותיר מספר טלפון ללא מענה".

נוכח האמור, בהחלטת ביהמ"ש מאותו יום, נקבע:

"גם אם הטלפון נותק, משבידי המבקשת של שם בעל עניין, לכאורה, במבנה, עליה לנסות ולמצות קצה חוט זה, ולפחות לנסות לאתר בדרך אחרת את אותו אדם שהותיר את שמו".

בשים לב לכך, נדחה מועד הדיון ליום 29.9.13, על מנת לאפשר למבקשת לבצע פעולות נוספות לאיתור בעל המבנה.

בקשת לדחיית מועד הדיון שהוגשה בינתיים, הובילה למתן החלטה מיום 17.9.13, בה נקבע דיון נוסף ליום 12.12.13, ובה בעת, הורה בית המשפט למבקשת לבצע עד מועד הדיון פעולות נוספות לאיתור בעל המבנה, ולהדביק על גבי מקום בולט במבנה, הודעה על מועד הדיון, כמו גם העתק החלטת ביהמ"ש והבקשה דנא.

בדיון מיום 12.12.13 חזרה ב"כ המבקשת על המאמצים שנעשו לאיתור בעל המבנה, ובמעמד זה, אף נחקר המפקח מטעם המבקשת על ידי ביהמ"ש, וציין כי ביום 2.12.13 הגיע אליו למשרד אדם העונה לשם נאג'י אבו כף (להלן: "מר אבו כף"), וביקש לברר מה יעלה בגורל המבנה. זה האחרון ציין כי המבנה לא שייך לאדם כלשהו, וכי המבנה משמש מספר אנשים המתאגדים מעת לעת, כמועדון.

המפקח העיד כי הודיע למר אבו כף על מועד הדיון, וכי הודיע לו על כך פעם נוספת ביום 10.12.13, ובעקבות זאת, ביקש מר אבו כף כי הדיון יידחה, על מנת לנסות לבחון מי בנה את המבנה. כן ציין המפקח כי מר אבו כף פירט בפניו כי מדובר במבנה ישן אשר שופץ, וכי אינו יודע מי שיפץ אותו.

בשים לב לדברים שנשמעו מפי המפקח במהלך הדיון, קבעתי בהחלטתי מאותו היום, כי לאור העובדה שמר אבו כף ביקש שהות, על מנת לאפשר להפנות למבקשת את האדם אשר בנה את המבנה - כי נוכח האמור, יש מקום לאפשר פרק זמן נוסף בן 30 ימים, שמא בפרק זמן זה יפנה הגורם הרלוונטי למשרדי המבקשת.

בהודעה שהגישה המבקשת, מיום 15.1.14, ציינה כי למועד הגשת ההודעה, לא הגיע למשרדי המבקשת כל אדם אשר הזדהה כבעל המבנה, ונוכח האמור, אין בידה מידע בנוגע לזהות בעל המבנה.

בהחלטתי מיום 15.1.14 ציינתי כי, למען הזהירות, יפעל המצהיר מטעם המבקשת לנסות להתקשר למספר הטלפון שהושאר בידו, על מנת לבחון האם יש בידו ליצור קשר עם מר אבו כף, אותו הזכיר במסגרת הדיון מיום 12.12.13.

בהודעה המשלימה שהגישה המבקשת מיום 30.1.14, ציינה המבקשת כי ביום 19.1.14 התקשר המפקח למר אבו כף, ואולם, האחרון השיב כי הוא איננו בעל המבנה, וכי יבדוק העניין וישוב לעדכן את המפקח. משלא נתקבלה תגובתו, שב המפקח וניסה להתקשר למר אבו כף ביום 20.1.14, אך הדבר לא הסתייע בידו, הכל כמפורט בתצהיר הנלווה לבקשה.

בשים לב לאמור, אני קובע כי נעשו מאמצים של ממש להתחקות אחר הגורם שהקים את המבנה או בעליו, אך הדבר לא צלח בידי המבקשת.

בנסיבות אלה, משלא התייצב איש לדיונים שנערכו ביום 19.6.13 וביום 12.12.13, ובהתחשב בעובדה כי עד היום לא פנה איש למבקשת, חרף הניסיונות הכנים לאתר זהות בעל המבנה, יש לומר כי התקיימו התנאים המצדיקים דיון בבקשה במעמד צד אחד.