ועד מקומי מושב נ' בנימין ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה שהגיש הועד המקומי של מושב נחם נגד הנתבעים, שהיו בעבר חברי ועד זה ולאחר הבחירות שהתקיימו ביום 20.1.09 נבחרו אחרים במקומם. בכתב התביעה המתוקן (השונה מכתב התביעה המקורי בכך שנוספו בו מעט פרטים, אך אין בו שינוי עקרוני) נטען כי הנתבעים סירבו לשתף פעולה עם חברי הועד המקומי שנבחרו, ובין היתר נמנעו מלשתף פעולה בהחלפת מורשי החתימה בחשבון הבנק של הועד המקומי. כשהדבר נעשה התברר כי הוציאו שלא כדין מחשבון האגודה סכום של קרוב ל-60,000 ₪, מתוכם 32,640 ₪ לטובת האגודה המקומית והיתר לגורמים אחרים, ובפועל רוקנו את חשבון הבנק של התובע, על מנת למנוע ממנו תקציב לפעילות. עוד נטען כי הנתבעים סירבו למסור לידי התובע מסמכים שונים ובהם כרטסות לשנת 2008, פנקסי שיקים משנת 2004 עד היום, פנקסי קבלות, דפי בנק וכדומה – המסמכים כולם מתייחסים לעבר. טענה נוספת שהועלתה היא שהנתבעים סירבו להעביר לידי נציגי התובע את מלוא הציוד שברשותם, ועודם מחזיקים במטלטלין שונים. רשימת המטלטלין פורטה והיא כוללת, בין היתר, כרטיס חקירות למחשב, שני מזגנים, שפרות מקצועית בענייני מועצות מקומיות, מסיכת ריתוך, מרסס צבע, מבער, כבל באורך 100 מטר, הלוגן כפול, ועוד כהנה וכהנה. הסעדים המבוקשים בכתב התביעה המתוקן הם להורות לנתבעים לשלם לתובע את הסכום של 59,521.5 ₪, לצוות עליהם להעביר לחזקת התובע את מלוא התיעוד בגין פעילות והעד ובעבר, וליתן חשבונות מלאים ומדוייקים ביחס לתקופת כהונתם.

2.הנתבעים הגישו את תצהירי העדות הראשית מטעמם באיחור ניכר ויום אחד בלבד לפני נועד ההוכחות, באופן שלא איפשר לב"כ התובע להיערך כראוי. לא ניתן טעם של ממש לאיחור זה. לפיכך החלטתי שלא לקבל את תצהירי הנתבעים.

אף על פי כן אני סבורה שדין התביעה כולה להידחות, כפי שאפרט להלן. זאת ועוד: נראה שתביעה זו, כמו גם אחרות המוגשות לעיתים לבית המשפט, מהווה כלי בידי צדדים שיש ביניהם יריבות פוליטית ומחלוקות בנושאים שונים, כשההליך המשפטי מהווה כלי נוסף במסגרת אותה יריבות. לא לכך נועד ההליך המשפטי בבית המשפט, וההיזקקות לתביעות מעין אלה גוזלת זמן יקר מבית המשפט וממתדיינים אחרים הזכאים ליומם בבית המשפט בעניינים מהותיים וראויים יותר.

3.ולגופו של עניין:

הגב' אורלי נגר, חברת הועד המקומי, היתה המצהירה היחידה מטעם התובע. בסעיף 7 לתצהירה טענה כי מתוך הסכום הנתבע, סכום של 37,640 ₪ נמשך לטובת האגודה ועד אגודת נחם והאחרים לטובת עסקים המקורבים למר בני חרזי, אחיו של הנתבע 2. המצהירה ציטטה בתצהירה בהרחבה ואף צירפה את דו"ח רשם האגודות השיתופיות, המתייחס לטענתה למערכת היחסים בין הנתבע 2 לבין אחיו.

בחקירתה הנגדית הבהיר המצהירה כי עניינה העיקרי של התביעה אינו בטענות של שחיתות ונטילת כספי ציבור שלא כדין לידיו של מאן דהוא, אלא שלטענת התובעים קיים פסול בעצם העובדה שהנתבעים השתמשו בשיקים של הועד ושילמו תשלומים לאחר שהפסידו בבחירות (ראו: פרוטוקול עמ' 12 שורות 3,4).

4.מעבר לטענה עקרונית זו, המצהירה לא ידעה דבר על המטרה שלשמה ניתנו אותם שיקים ולא יכולה היתה להוכיח כי מדובר בשיקים שהוצאו שלא כדין. יתר על כן: לא הוכח כלל שהשיקים נרשמו או נמסרו לאחר הבחירות, ולא נסתרה האפשרות שמדובר בתשלומים שההתחייבויות להם נוצרו עוד לפני הבחירות, ויתכן שאף השיקים עצמם נמסרו לפני הבחירות (פרוטוקול עמ' 8 שורות 19, 20 והתשובה לשאלה בעמ' 9 שורות 13, 14; עמ' 9 שורות 28, 29; עמ' 10 שורות 1, 2; עמ' 11 שורה 14 ואילך; עמ' 12 שורות 3, 4; עמ' 14 שורות 18-20; עמ' 15 שורות 10-11; ).

המצהירה לא ידעה גם להשיב לשאלה מדוע על אף שלטענת התובע הסכום העיקרי הועבר לחשבון ועד האגודה, התביעה לא הוגשה נגד ועד זה אלא נגד הנתבעים באופן אישי (עמ' 10 שורות 9-15).

לסיכום כל האמור: לא הוכח מתי נרשמו השיקים נשוא התביעה, באיזה מועד נמסרו למי שקיבלו אותם ומתי נוצרו החיובים שבגינם נמסרו השיקים. אין ספק שעל ועד נבחר לקיים התחייבויות שניתנו על ידי הועד שקדם לו בעניינים שהיו בניהולו השוטף, כגון תשלום עבור גננות. על כן, עצם העובדה שהשיקים נפדו או אף נמסרו לאחר הבחירות אינה ראיה לכך שהתשלומים נעשו שלא כדין. בנוסף, אין מחלוקת על כך שהכסף הנתבע אינו נמצא בידיהם של הנתבעים, ולפחות חלק ניכר ממנו הועבר אל ועד האגודה, כך שלא ברור מדוע הנתבעים הם הנדרשים להשיבו. לאור כל האמור התביעה הכספית נגד הנתבעים נדחית.

5.בנוגע לתביעה לצו לקבלת מסמכים השיבה העדה בחקירתה כי התברר בדיעבד שכל החומר המבוקש היה בארכיב (עמ' 13 שורה 10). אף על פי כן התובע לא הודיע לנתבעים ולבית המשפט על כך שהוא חוזר בו מתביעתו לגבי רכיב זה, והדבר עלה רק בחקירתה של העדה. העובדה שהמסמכים נמצאו, ומציאתם בארכיב, דהיינו במקום בו סביר היה מלכתחילה למצאם, מעידה על כך שהתביעה הוגשה ללא חיפוש של ממש וללא בירור העובדות מבעוד מועד. על כן חלק זה של התביעה נדחה.

6.באשר לחפצים שנתבעה החזרתם, המצהירה העידה כי רשימת הציוד נלקחה מהנהלת החשבונות של הועד, ולא נערכה בדיקה לאימות הנתונים. איש לא בדק אם אותם חפצים אכן היו בעבר ברשות הועד ואם אינם נמצאים כיום (עמ' 18 שורות 24-32). לתצהיר העדה לא צורף הדף הרלוונטי בהנהלת החשבונות, כיון שהחומר נמצא אותו זמן אצל רואה החשבון, והתובע לא טרח להשיג את המסמכים הרלוונטיים (עמ' 19 שורות 8-13). כשאמר לה ב"כ הנתבעים כי המזגנים שברשימת הציוד החסר אינם חסרים אלא נמצאים ומותקנים במרפאה, השיבה העדה כי הדבר לא נבדק וכי מפתחות המרפאה אינם בידיהם (עמ' 20 בראש העמוד). לאחר מכן אישרה כי במרפאה קיים מזגן אחד (שם, שורה 17). העדה העידה כי להגשת התביעה לא קדם מכתב דרישה של הציוד (עמ' 20 שורות 20, 21).

7.ככלל, לא הוצגו ראיות של ממש בנוגע לחלק ניכר מן הציוד נשוא התביעה. לגבי חלק אחר, לתצהיר התובעת צורפו קבלות על רכישת ציוד, אולם לא הוכח פוזיטיבית כי הציוד לא הוחזר. לצורך כך אין די בעדות המצהירה על כך שעיינה במסמכי הנהלת החשבונות, וניתן היה לצפות לעדות המתייחסת לבדיקה פיזית שנעשתה במקום בו אמור הציוד להימצא, בה נמצא כי הציוד חסר. עדות כזו לא הובאה.

אוסיף עוד כי פריטי הציוד הנתבעים, שחלקם פורטו לעיל, הם ברובם פריטים שמשמשים לתחזוקת יישוב, כגון סולם, ידית טלסקופית, מרססים, מזמרה מקצועית, מפוח, מגזמת, וו גרירה של מכסחת, וכדומה. אין מדובר בפריטים בעלי ערך רב במיוחד, ודאי לא כשהם משומשים. התובע אינו טוען כי הנתבעים נטלו את הציוד לבתיהם או הפיקו ממנו תועלת אישית. סביר להניח כי מאחר שמדובר בציוד שנעשה בו שימוש יום יומי ואין לו ערך מיוחד, לא נרשמה העברת הציוד עם חילופי הועדים, והתביעה מעוררת תחושה של קטנוניות והעדר הבחנה בין עיקר לטפל. מכל מקום, כפי שציינתי לעיל, חסרונם של הפריטים לא הוכח, כך שדין התביעה להידחות גם בחלק זה שלה.

8.המצהירה נשאלה מדוע צירפה לתצהירה את החלטת רשם האגודות השיתופיות, והאם הדבר נועד להכפשת שמו של הנתבע 1 בלבד. בתשובתה אישרה שאין שום קשר בין הדו"ח לבין התביעה (עמ' 17 שורה 7). העדה טענה כי מדובר בראיה לכך שחברי הועד הנתבעים פעלו שלא כדין ובחוסר תום לב. אולם נראה כי אכן צירוף המסמך וההפניה אליו לא נועד אלא להכפשת שמו של הנתבע 2 בנושא שאינו נוגע כלל לתביעה. גם בכך יש כדי להצביע על היותה של התביעה הנוכחים כלי ניגוח נגד הנתבעים, ושהגשתה נבעה לאו דוקא מנימוקים ענייניים.

9.מכל האמור עולה כי מדובר בתביעה סתמית, שניתן היה למנוע את הגשתה על ידי בירור רציני של העובדות, ולא להמתין לבירור כזה בבית המשפט. לאור ההקשר הקנטרני של הגשת התביעה, עליו עמדתי לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע בהוצאות הנתבעים ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בנוסף יישא התובע בהוצאות לטובת המדינה בסך 2,000 ₪.

ניתן היום, ל' סיון תשע"א, 02 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: