ויתור על כתובה במסגרת הסכם ממון

בפנינו תביעת הכתובה של האישה.

תחילה נקדים את השתלשלות הענינים.

ביום י"ט בכסלו תשע"ז (19.12.16) הופיעו הצדדים בביה"ד במסגרת אישור הסכם הגירושין. כך נכתב בפרוטוקול (ציטוט):

"בית הדין עובר על הסכם הגירושין ומוודא שהצדדים מבינים את תוכנו ומשמעותו.

האישה מוחלת על הכתובה.

הצדדים מקבלים בקאג"ס."

בהסכם הנזכר הוסכם תשלום מזונות לבן [נ'] בסך 3,000 לחודש ואם יוולד ילד נוסף – 5,000 ש"ח לחודש.

בסעיף ד' להסכם נאמר:

"בהתאם לסכום המזונות שהוסכם בין הצדדים, [מ'] מתחייבת לא לדרוש סכום כסף נוסף ומוותרת על תביעת הכתובה על מזונות אישה ומוותרת על כל התחייבות כספית אחרת מ[ל']".

ואכן מאז אותו הסכם משלם הבעל – הנתבע מידי חודש בחודשו את הסך הנ"ל – שנקבע גם עבור תשלום הכתובה.

לאחר אישור ההסכם הצדדים ניסו שוב להגיע להבנות ולניסיון לשלום בית, כפי העולה מבקשתם מיום י"ט בשבט תשע"ז (15.02.17), אז ביקשו "לעצור את הסכם הגירושין".

אולם ביום כ"ה בתמוז תשע"ט (28.7.19) תבע הבעל תביעת גירושין.

ביום כ"א בשבט תש"פ (16.2.20) הופיעו הצדדים לדיון בתביעת הגירושין. בית הדין ניהל מו"מ בין הצדדים, בו אישר לאישה לתבוע תביעת כתובה, כך בפרוטוקול הדיון:

בית הדין: בנושא הכתובה היא זכאית לפתוח תיק ולא יעכב את סידור הגט.

ב"כ הבעל: אנחנו רוצים שתינתן חוות הדעת של הרב ש' ל' בעניין הגישור בכתב.

ב"כ האישה: אני מתנגד.

בית הדין: במידה ויתנהלו דיונים לכתובה יעלה הנושא.

 וכך בהחלטת בית הדין - אישור ההסכם: