וירוס ואח' נ' ורוניק ואח'

החלטה

התובעת והנתבעת אחים שעלו ארצה מצרפת.

הנתבעת עלתה כשנה מוקדם מהתובע.

הנתבעת היא בעלת השליטה והמנהלת בחברת "1,2,3 סוליי בע"מ" (להלן: "החברה") ופתחה סלון ליופי בנתניה, בנכס ששכרה החברה מצד שלישי (להלן: "העסק").

טענות התובע:

אליבא התובע, בסמוך לעליתו ארצה, ביקשה אחותו הלוואה למימון הפעילות בעסק, תוך אפשרות לצרפו בעתיד כשותף. לגירסתו, נענה להצעה והעביר לנתבעת 402,000 ₪ כהלוואה, שתהפוך להשקעה בעסק ככל ויוחלט על שותפות.

במקביל, חתם על יפוי כח נוטריוני, המייפה את כוחה של הנתבעת לייצגו ולטפל בענייניו בארץ.

מוסיף התובע וטוען כי רעייתו עבדה בעסק של הנתבעת וקיבלה שכר במשך 3 חודשים. לאחר מכן, הפסיקה הנתבעת לשלם לה את שכרה, חרף המשך העסקתה (הוגשה תביעה נפרדת לכב' ביה"ד האזורי לעבודה).

כעבור זמן, התברר לתובע כי הנתבעת איננה מסוגלת ואיננה מתכוונת לשלם לרעייתו שכר עבודה ואף לא תוקם שותפות בינהם. לכן, הפסיקה רעייתו לעבוד אצל הנתבעת ובני הזוג הקימו עסק מתחרה.

התובע דרש מהנתבעת להשיב לו את ההלוואה, אך היא סירבה.

בתצהירו, טען התובע שהנתבעת ערכה ללא ידיעתו הסכם שותפות ביניהם, עליו חתמה בשמו. ברם, בפועל לא היתה הסכמה לשותפות ולא נוהלה שותפות בין הצדדים.

בבקשתו להטיל עיקול זמני, על נכס המקרקעין של הנתבעת, טען התובע כי הנתבעת עומדת למכור את הנכס (צורפו תמונות המראות כי הוצבו בנכס שלטים הקוראים למכירתו), והוא אף שוחח עם הגברת סילבי זוארי - המטפלת מטעם הנתבעת בנכס - שאישרה בפניו כי הנכס עומד למכירה.

התובע הצהיר כי נכס זה הוא הנכס היחידי של הנתבעת וכי עם מכירתו, קיימת אפשרות שהנתבעת תעקור לצרפת, זאת משום שהודתה בפניו כי עסקיה בארץ נכשלו, והיא חייבת כספים רבים לנושים שונים.

טענות הנתבעת:

הנתבעת הגישה בקשה לביטול העיקול ואף תביעה שכנגד.

לגירסתה, תביעת התובע חסרת סיכוי, משום שהכספים שקיבלה לא ניתנו כהלוואה, אלא כהשקעה בעסק המשותף, ואף יפוי הכח הנ"ל נוצר לשם יצירת השותפות וקידום עסקיה.

במאמר מוסגר אציין שעיון ביפוי הכח אשר צורף לתביעת התובע מעלה כי לכאורה נחתם ביום 19.12.2006, אולם אישור הנוטריון עליו, נושא באופן תמוה את התאריך 19.11.2006. אף אחד מן הצדדים לא טען ביחס לפער זה והתהיה עומדת על כנה. ייתכן כי נפלה שגגת סופר.

הנתבעת טענה כי הקמת החברה היתה לפי יוזמת והסכמת הצדדים. אף הוסכם שהנתבעת לבדה תהיה בעלת המניות היחידה, המנהלת היחידה ומורשית החתימה היחידה, משום שהנתבע לא רצה ליטול סיכונים על עצמו.

החברה נוסדה בינואר 2007 והסכם השותפות נחתם לכאורה באפריל 2007. למרות זאת, הנתבעת טענה כי החברה הוקמה על דעת 2 הצדדים. מוסיפה וטוענת הנתבעת, על יסוד ההסכם, שכל השקעה בעסק החל ממועד הסכם השותפות, תעשה באמצעות החברה.

לכן, טוענת הנתבעת להעדר יריבות, משום שהכספים נשוא התביעה, הושקעו על ידי התובע בחברה ולא נמסרו לנתבעת באופן אישי.