ויצמן קיטאי נ' אגף מס הכנסה

פסק דין

1.בעתירה מנהלית זו שבפני עותרת המערערת לקבוע "שאין זה בסמכות רשות המיסים לקבוע שומה שגויה בניגוד לפסק דין בעמ"נ 237/07 ולחוזה חכירה מהוון מיום 4.11.99".

עניינה של העתירה בשומת מס רכישה לפי מיטב שפיטה שנשלחה לעותרת ביום 3.1.2011 על פי סעיף 78 לחוק מיסוי מקרקעין ביחס לנכס הידוע כגוש 39795 חלקה 05 תת חלקה 026.

בשולי אותה השומה נרשם כי "על שומה זו ניתן להגיש השגה עפ"י האמור בסעיף 87 לחוק מיסוי מקרקעין" (צרופה "א" לעתירה).

העותרת הגישה השגה ביום 16.1.11.

לטענתה, חלף תשובה להשגה היא קיבלה בדואר דרישה מיום 13.1.13 לתשלום מס הרכישה הנ"ל (בסכום של 981 ₪, צרופה "ד" לעתירה).

ביום 28.2.13 היא שלחה לממונה על מיסוי מקרקעין מכתב תלונה על הודעת החיוב הנ"ל – ולא זכתה לתשובה.

לאור זאת פונה היא בעתירה שבפני לסעד הנעתר המפורט בפתח הדברים לעיל.

2.לאחר עיון בעתירה, על נספחיה, ועפ"י סמכותי לפי תקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א -2000, החלטתי למחוק העתירה על הסף מאחר ומצאתי כי אין היא מגלה על פניה עילה להתערבות בית המשפט לעניינים מנהליים.

עניינה של עתירה זו הינה כאמור לעיל בשומת מס רכישה שהוצאה לעותרת (ביחס לבית מגוריה ביישוב אשלים).

תקיפת שומה שכזו הינה במסלול הספציפי שקבע המחוקק בפרק השמיני לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) התשכ"ג - 1963 (להלן "החוק").

לאמור, הגשת השגה בכתב בפני המנהל כאמור בסעיף 87 לחוק וזכות ערר על החלטת הממונה בהשגה לועדת הערר – כקבוע בסעיף 88 לחוק.

בית המשפט לעניינים מנהליים איננו מוסמך כלל לדון בעתירות שעניינן תקיפת שומת מיסוי מקרקעין, כעתירה דנן, וזאת מן האמור בסעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים – התש"ס – 2000 והתוספת הראשונה לחוק.

אשר על כן אני מחליט לדחות העתירה על הסף – ובנסיבות העניין ללא צו להוצאות.

כפועל יוצא מכך, אני דוחה את בקשת העותרת (מיום 3.5.13) ל"צו מניעה זמני כנגד שימוש בכספי העותרת והשבת הכספים לעותרת עד למתן פסק הדין".

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ג, 05 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: