וינשטוק ואח' נ' עיריית תל אביב-יפו ואח'

פסק דין

לפני בקשה לפסיקת שכר טרחה לטובת ב"כ התובעים בגין ניהול התביעה וקבלתה במלואה על ידי ביהמ"ש, לאחר ניהולו של ההליך תקופה לא מבוטלת.

הבקשה הועברה לקבלת עמדות הצדדים הנוספים- חלק הותיר את ההחלטה לעניין פסיקת שכ"ט וממילא שיעורו לשיקול דעתו של ביהמ"ש, חלק אחר טען כי נתן הסכמתו לכל אורך הדרך לפירוק שיתוף במקרקעין ולפיכך הינו בבחינת "נתבע פורמאלי" והיתר, הרחיבו טעמיהם במסגרת תגובה שהוגשה על ידם בכתב.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נראה כי אכן כפי שטענו מרבית הצדדים לרבות התובעים, יש לעשות אבחנה בין בעלי הזכויות הפרטיים אשר חפצו להשאיר בבעלותם את המקרקעין לבין הגופים הציבוריים השותפים במקרקעין – המשיבים / נתבעים 1 ו- 3 ( מדינת ישראל ועיריית ת"א), אשר הצהירו כי בכוונתם למכור את זכויותיהם למרבה במחיר.

לטענת בעלי הזכויות הפרטיים, עמדתם התקבלה בסופו של דבר על ידי ביהמ"ש, שעה שהסכימו לפירוק שיתוף בעוד המחלוקת הייתה רק לעניין דרך הפירוק הראויה תוך שמירה על זכותם ההיסטורית לבנות במגרש את דירותיהם ולפיכך, אין לחייב אותם בהוצאות כלשהן מעבר למה שנאלצו לשאת לצורך ניהל ההליך על ידם, לטובת התובעים.

לדידם של הנתבעים כולם, התביעה במתכונתה לא התקבלה במלואה ואף ההפך הוא הנכון, עמדות הנתבעים, שהינם בעלי זכויות במקרקעין הפרטיים, התקבלו, לאחר שב"כ התובעים בעצמה, במהלך ניהול התביעה, הצטרפה לעמדות הקבוצה הפרטית, בהתאמה מונה כונס נכסים על ידי ביהמ"ש ושמאי מקרקעין שבחן את הדרך היעילה ביותר לפירוק שיתוף אל מול התועלת שתצמח בכל דרך , לרבות התייחסות לצד המיסוי ולמשאלות ליבם של הבעלים הפרטיים.

למעשה, טוענים הנתבעים כולם, כי הסכימו לפירוק השיתוף בעוד המחלוקת הייתה בדרך הנכונה לביצוע הפירוק ולפיכך, אין בה בעובדה כשלעצמה, שחלק מבעלי הזכויות במקרקעין הגישו את התביעה כדי לזכות אותם בתשלום הוצאות לטובת עוה"ד שייצגה אותם בהגשת התביעה וכל צד יישא בהוצאותיו.

בשולי התגובות, העירו חלק מב"כ הנתבעים, כי ראוי לבחון את הבקשה לחיוב בהוצאות מסוימות אך ורק ביחס לאותם הצדדים שהתנגדו לאימוץ חוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש, שעה שהתנגדותם נדחתה בסופו של יום על ידי ביהמ"ש.

למעשה נותר לביהמ"ש להכריע בשאלת שיעור גובה שכ"ט עוה"ד שיש לפסוק, אם בכלל, לטובת ב"כ התובעים.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובדרך ניהולו של התיק למן הגשת התביעה ועד למתן פסק הדין, נחה דעתי, כי אין מקום לחייב את הנתבעים הפרטיים לשאת בהוצאות שכ"ט עו"ד עבור התובעים, בעיקר לא בהליך של פירוק שיתוף, שעה שהנתבעים ביקשו לשמור ככל הניתן על זכויותיהם בדרך הראויה לפירוק השיתוף, בהעדר מחלוקת מבחינתם לכך שיש צורך וממילא הסכמה לפירוק שיתוף במגרש.

לא נעלם מעיני ביהמ"ש הצורך בניהול ההליך על ידי הנתבעים הפרטיים בעצמם וממילא ההוצאות שנאלצו להוציא עבור קבלת ייצוג הולם, במיוחד שעה שביקשו להגן על זכויות הבעלות שלהם ובהשגת המטרה הנכספת מבחינתם, לשמור על המגרש ולבנות עליו דירות.

יוצא אפוא, כי התובעים והנתבעים הפרטיים השיגו את מבוקשם, פירוק שיתוף במקרקעין, במהלך ניהול התיק חברו חלק מהנתבעים לתובעים, בדרך להשגת אותה מטרה משותפת.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מהתנהלותם של הגופים הציבוריים, על כך ביהמ"ש נתן את דעתו בכל ההחלטות בעיקר תוך התייחסות לשאלת ההוצאות שייפסקו בסופו של יום והנה הגיעה השעה.

אשר על כן, מצאתי לנכון בנסיבות התיק שלפני, כי ראוי וצודק לפסוק לטובת התובעים הוצאות עבור ניהול התביעה ביחס לנתבעים 1 ו- 3 בלבד בסכום כולל של 30 אלף ₪ + מע"מ.

בסכום זה יישאו הנתבעים בחלקים שווים ביניהם וזאת תוך 30 יום מקבלת עותק פסק הדין שילח על ידי המזכירות בדואר רשום + א.מ.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ד, 18 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: