וינרב ברנס נ' פרנס ואח'

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

בפני תביעה על סך 4,017 ₪ וביסודה תאונת דרכים מיום 14.4.12, אשר התרחשה ברחוב עמק הברכה, בגבעתיים.

לגרסתה של התובעת, עת נסעה באופנועה, בנתיב המורה לכיוון ישר, נסעה לפניה הנתבעת 1, אשר סטתה עם רכבה מעט ימינה ולפתע פנתה שמאלה, ככל הנראה לביצוע פניית פרסה במקום האוסר זאת.

לטענת התובעת, סטייה זו של רכב הנתבעת 1 לנתיב השמאלי גרם לפגיעה באופנועה במראה ובכנף השמאלי.

לעומת זאת הנתבעים טוענים, כי המדובר הוא בכביש חד סטרי, והנתבעת 1 נסעה עם רכבה במהירות הפחותה מהמהירות המותרת, וזאת בשל חיפוש מקום חניה פנוי.

לטענת הנתבעים, הנתבעת 1 חשה לפתע מכה במראת הרכב השמאלי, כתוצאה מכניסת התובעת לנתיב נסיעתה של הנתבעת 1.

התובעת העידה בפניי ומטעם הנתבעים העידה הנתבעת 1, הגב' קרן פלס. לבית המשפט זומן אדם להעיד בשם יורם פריג מטעמה של התובעת אשר נמנע מלהתייצב למתן עדות.

דיון ומסקנות

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי במסמכים ובתמונות תוואי הדרך ותמונות הנזק של רכב התובעת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה על דרך של השתת 50% אשם תורם עצמי על כתפי התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה.

אין חולק בין הצדדים כי הנתבעת 1 נסעה ברכבה במהירות יחסית סבירה כשהיא מלפני התובעת אולם הסיבה לכך חלוקה בין הצדדים. שתי גרסאות לעניין, האחת, בשל חיפוש חניה, כפי שטענה הנתבעת 1. השנייה – בשל רצונה לבצע פניית פרסה במקום האסור, כפי שגרסה התובעת.

במסגרת כתב תביעתה טענה התובעת כי היא נסעה מאחורי רכב הנתבעת 1 אך זו פנתה מעט ימינה, ולפתע פנתה שמאלה, קרי, לעמדתה היא נשארה עדיין בנתיבה עם סטיית הרכב מעט ימינה.

כמו כן, התובעת טענה בעדותה כי לא עקפה את רכב הנתבעת 1 (ראו ע"מ 2 לפרוטוקול הדיון מיום 22.5.12, שורות 12-13).

אולם במהלך עדותה של התובעת, גרסתה שינתה פנים וכך העידה:

"ש. את למעשה נוסעת אחרי רכבה של הנתבעת?

ת. לא.....

"נוסעת מאחוריה. ברגע שהנתבעת לקחה ימינה היא פינתה לי את הכביש. זה כביש רחב...אני המשכתי ישר על הכביש...

ש. אני אומר לך שעקפת את הרכב שלנו במרווח שהיה בין הרכב של הנתבעת לבין שפת הכביש מצד שמאל. נכנסת במרווח, מה את אומרת?

ת. .....היה לי מקום מספיק. קודם כל אני אופנוע. בי"ת, גם לרכב היה מקום. ...."

(ראו עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 22.5.12 שורות 4- 16)