וינר נ' שרוט ואח'

החלטה

בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד שהוא עיכוב כספים בתיק הוצל"פ נשוא הבקשה. לאחר שעיינתי בבקשה אינני מבקשת תגובה של הצד שכנגד.

התביעה בתיק העיקרי היא לפסק דין הצהרתי /ביטול פסק דין שניתן, לטענת התובע, המבקש, במרמה כשאת האצבע המאשימה מפנה המבקש לבא כוחם של המשיבים אשר תבעו את המבקש. פסק הדין שבהקשרו הוגשה התביעה ניתן ביום 14/4/03 על ידי סגנית הנשיא , כב' השופטת סלוצקי (ת.א. 595/92 בית המשפט השלום באר שבע. להלן: "פסק הדין").

בבקשה נטען כי לאחר שהתגלו ראיות חדשות המבססות את התביעה מבוקש לעכב את יתרת הכספים הנגבים עלפי פסק הדין, מבלי לפרט באיזה סכום מדובר. הטעם לכך הוא שהמבקש סבור כי כל סכום שיגבה יגיע לכיסו של העורך דין ולא למשיבים. הגילוי הנטען הוא בדיון לפני שנתיים וחצי בתיק אחר.

די בשיהוי כדי לדחות את הבקשה.

על פי פסק הדין חויב התובע, המבקש, לצווי עשה (סעיף 12 לפסק הדין ותשלום הוצאות למשיבים בסך של 7,500 ₪ .

לאחר שבחנתי את הבקשה אני דוחה אותה. למעשה מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של רכיב ההוצאות הכספיות בפסק הדין כאשר הליכי תקיפת פסק הדין מצויים בבית המשפט העליון (רע"א 11672/04 ). ככלל עיכוב ביצוע יש לבקש בתיק עצמו ובערכאות הערעור. כמו כן ככל שמדובר בהוצאות אין מקום להיעתר למבוקש בהיותם חיוב כספי. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחיוב בסכום נמוך.

לבקשה לא צורף תדפיס עדכני של תיק ההוצאה לפועל על מנת שניתן לאמוד את הסכום שנותר לגביה. בתצהיר אין הסבר מדוע לא התבקש עיכוב ביצוע בתיק נשוא פסק הדין ואם התבקש מה נקבע.

המבקש טוען כי המשיבים אינם מעוניינים בתוצאות הערעור על פסק הדין כי המשיבה מס' 1 היא בת 90 והמשיב מס' 2 עזב את הארץ. אין בכך כדי לקבוע כי בא כוחם צפוי לקחת לכיסו את הכספים שיגבו שלא כדין.

מכל הטעמים במצטבר הבקשה נדחית במעמד צד אחד.

ניתנה היום, ל' שבט תש"ע, 14 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: