וינדרבאום ואח' נ' תמיר ואח'

פסק - דין

1.לפני תביעה אשר הוגשה על ידי ה"ה שמחה ודן וינדרבאום (להלן: "התובעים") כנגד ה"ה משה ורותי תמיר (להלן: "הנתבעים") לתשלום סך של 100,000 ₪.

2.א.על-פי התביעה, ביום 8.1.08 חתמו התובעים (אב ובנו) והנתבעים (בני זוג) על זיכרון דברים לפיו מכרו הנתבעים (בטעות כונו כ"הקונה") לתובעים (בטעות כונו כ"המוכר") את זכויותיהם בבית מגורים הנמצא ברחוב ברקת 12 בגן יבנה הידוע כחלקה 5 (750/22166 חלקים) מגרש 13ב בגוש 556 (להלן: "הבית") וזאת תמורת סך של 1,350,000 ₪.

בסעיף 6 של זיכרון הדברים האמור נקבע, כי סכום הפיצוי המוסכם במקרה שצד "יסתלק" ממנו יהיה סכום בשיעור של 10% מהתמורה דהיינו, סך של 135,000 ₪.

ב.התובעים היו מיוצגים על-ידי עורכי הדין צוק-ניסן-כהן והנתבעים היו מיוצגים על ידי עורכת דין סמדר בוכובזה.

ג.לאחר משא ומתן שנוהל בין הצדדים באמצעות באי-כוחם, בין היתר בדואר אלקטרוני, ולאחר שהוחלפו מספר טיוטות הסכם מכר, הסכימו הצדדים על נוסח סופי של הסכם המכר אשר צורף לכתב התביעה כנספח ד'.

בסעיף 39 להסכם המכר נקבע סכום פיצויים מוסכם למקרה של הפרתו, סך של 100,000 ₪.

ד.לאחר שבאת-כוח הנתבעים העבירה לבא-כוח התובעים יפויי כוח בלתי חוזר, בקשה מוסכמת לרישום הערת אזהרה, טופסי הצהרת מס שבח מקרקעין שמולאו על ידה ללא פרטי הקונה, ולאחר שבא-כוח התובעים מילא את הפרטים האמורים והחזיר הטפסים לבאת-כוח הנתבעים, קבעו הצדדים מועד לחתימת ההסכם – יום 28.1.08 שעה 19:00 במשרד באת-כוח הנתבעים.

לבקשת הנתבעים, הסכימו התובעים לדחות את מועד חתימת ההסכם ליום 3.2.08.

ה.ביום 30.1.08 שלחה באת-כוח הנתבעים לבא-כוח התובעים מכתב במסגרתו הכחישה, כי חתימת ההסכם נקבעה ליום 3.2.08 והציעה, להפתעת התובעים ובא-כוחם – לבטל את ההסכם, תוך שהיא מעלה טענות חסרות בסיס ותום לב, לפיהן הפרו התובעים את זיכרון הדברים ומציעה לבטל את ההסכם אליו הגיעו הצדדים ללא פיצוי כלשהו על ידי מי מהצדדים.

במכתב התשובה אשר שיגר בא-כוח התובעים לבאת-כוח הנתבעים ביום 3.2.08 העמיד הוא את השתלשלות הדברים על דיוקם והבהיר, כי התובעים עומדים על קיום ההסכם אליו הגיעו הצדדים.

ביום 5.2.08 שיגרה באת-כוח הנתבעים מכתב משובש בפקס לבא-כוח התובעים, במסגרתו חזרה על הטענה, כי התובעים הם שהפרו כביכול את ההסכם ושבה והציעה ביטול הדדי של ההסכם אליו הגיעו הצדדים.

בין הצדדים הוחלפו מכתבים נוספים, כמפורט בתביעה.

ביום 13.2.08 הודיעה באת-כוח הנתבעים, כי הנתבעים מתעקשים על קיומו של זיכרון הדברים ולא ניתן לחייב אותם לחתום על חוזה נוסף. למרות זאת, חזרה באת-כוח הנתבעים על ההצעה המקורית לבטל את ההסכם.

ביום 14.2.08 הודיעה בא-כוח התובעים לבאת-כוח הנתבעים, כי גם התובעים מבקשים לקיים את ההסכם וכי התובע הפקיד בידיו שיק בנקאי על סך 60,000 ₪ לפקודת הנתבעים כאמור בסעיף 8 להסכם המכר, שיועבר אליהם לאחר רישום הערת האזהרה.

ביום 18.2.08 שיגרה באת-כוח הנתבעים מכתב נוסף, במסגרתו הודיעה באופן חד משמעי על ביטול ההסכם.

ו.התובעים טוענים, כי ביום שנקבע לחתימת ההסכם, 28.1.08 או בסמוך לו, החליטו הנתבעים לחזור בהם ממכירת הבית לתובעים או לחילופין, נהגו בחוסר תום לב ובדרך לא מקובלת במשא ומתן לקראת חתימתו של ההסכם ו/או לאחר שסוכם סופית על חתימתו של ההסכם וכן בביצוע ההסכם ו/או זיכרון הדברים.

לפיכך, עותרים לחייב הנתבעים לשלם לתובעים או לתובע מס' 1 את סכום הפיצויים המוסכם כפי שנקבע בהסכם או לחילופין, את נזקיהם כתוצאה מהסתלקות הנתבעים מקיום ההסכם.

3.א.בכתב הגנתם מכחישים הנתבעים את טענות התובעים.

לטענתם, לא נחתם הסכם בין הצדדים ולא סוכם, כי ההסכם – נספח ד' לתביעה, יהווה הסכם.