וילנסקי נ' שלמה סיקסט השכרת רכב-שלמה חברה לביטוח

פסק דין

בפניי תביעה כספית על סך של 6,562 ₪ שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובע, מסוג סובארו שנת ייצור 2002 (להלן "הרכב"), בעקבות תאונה מיום 6.10.2009 (להלן "התאונה").

הנתבעת היא חברה להשכרת רכב אשר בזמנים הרלוונטיים לתאונה השכירה רכב מ.ר. 3613765 לתושבת חוץ בשם ורוניק ז'נט (להלן "הרכב השכור").

בכתב התביעה טען התובע כי רכבו חנה, ביום 6.10.09, ברח' העצמאות בקרית אתא. למחרת היום בבוקר, ובעת שניגש לרכב, הבחין ברכב הנתבעת "כשהוא מועך" את רכבו מאחור.

סכום התביעה נסמך על אומדן הנזקים שנגרמו לרכב התובע והוערכו ע"י שמאי מטעמו על סך 4,123 ₪, בנוסף לחשבון שכ"ט שמאי בגובה 696 ₪. התביעה כוללת סכום של 1,000 ₪ בגין הפסד יום עבודה ואגרת בית המשפט.

הנתבעת הכחישה את התרחשות התאונה ולחילופין את אחריותה לנזקים שנגרמו. היא טענה כי עם השבת כל רכב שכור, נוהגת הנתבעת לבדקו כדי לברר אם הוא עבר תאונות כלשהן. במקרה דנן, הרכב השכור הוחזר ללא סימני נזק והשוכרת לא חויבה בהשתתפות עצמית.

בפני התקיימו שני דיונים, כאשר הדיון השני נקבע לבקשת נציגת הנתבעת אשר ביקשה להגיש חו"ד נגדית, לאחר שקיבלה לידיה תמונות הרכבים כשהם צמודים אחד לשני.

בסופו של יום הנתבעת לא הגישה חו"ד נגדית והיא טענה כי לא התאפשר לה לעשות כן, הואיל והתובע מכר את רכבו ולא ניתן היה לאמוד על הנזקים בהתבסס על התמונות שהוגשו.

בעדותו בפניי, חזר התובע על הטענות בכתב התביעה והוסיף כי בתו היא אשר החנתה את הרכב ליד הבית בסמוך למדרכה. הוא העיד כי בעודו מצלם את הרכבים, ראה את שוכרת הרכב מגיעה מבית סמוך והיא הסכימה למסור פרטי רכבה רק לאחר התערבות משטרה, אשר הגיעה במקרה אל המקום.

בדיון השני הוסיף התובע כי ביום 6.10.09 חזר מעבודתו בשעות הערב וראה כי רכבו היה האחרון בחניה. התובע נשאל אם הוא תיקן את הרכב והשיב כי הוא תיקנו לאחר שמכר אותו ונוכח התחייבותו לעשות כן כלפי קונה הרכב.

התובע הגיש זכרון דברים למכירת הרכב, מיום 19.12.2009.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והתרשמתי מעדותו של התובע ולאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט ובכלל זה בחוות דעתו של השמאי, נחה דעתי לדחות את התביעה.

כידוע המוציא מחברו עליו הראיה, ומכאן על התובע להוכיח את תביעתו כאשר הוא נושא בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה.

בפני הוצגה גרסתו של התובע בלבד, אך גרסה זו אינה נסמכה על עדות ראייה של התובע להתרחשות התאונה, שכן כל אשר ראה התובע היה שני הרכבים כשהם חונים צמודים אחד לשני.

התובע עצמו לא היה מעורב בתאונה כלשהי וודאי שלא היה עד לה. בתו של התובע, אשר החנתה את הרכב יום לפני, בחרה שלא להעיד ולא להתייצב לשני הדיונים שנקבעו בתיק, למרות שאין ספק כי עדותה רלוונטית, שכן אין לשלול כי היא זו אשר פגעה ברכבה של הנתבעת, כפי שביקשה נציגת הנתבעת לטעון.

טענתו של התובע כי בחזרתו הביתה בערב של יום 6.10.09 ראה את רכבו כשהוא אחרון בחנייה, נטענה רק בדיון השני ורק לאחר שנשאל מניין לו לדעת כי ביתו לא פגעה ברכבה של הנתבעת בעת שביקשה להחנות את הרכב ומכאן שלא מצאתי לייחס לה משקל.

מדובר בעדות יחידה של בעל דין, בהתאם לסע' 54 לפקודת הראיות, שגם אם הייתי נותנת בה אימון אין בה כדי להצדיק את קבלת התביעה, מפני שלא נתמכה בכל ראייה חיצונית ו/או בסיוע כלשהו.

11. למעלה מן הנדרש אציין כי אף אם הייתי מקבלת את גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה, לא היה מקום לפסוק לתובע את מלוא הנזקים הנתבעים, שכן לא ברור אם הנזקים הכלולים בחוה"ד נגרמו כולם בעקבות התאונה, כאשר מהתמונות שהוגשו עולה כי בחלקו האחורי של רכב התובע היו נזקים קודמים. אף התובע לא הצליח להשיב לשאלה אם נזקים אלה נכללו בחוה"ד.

זאת ועוד, התובע לא הציג חשבונית תיקון ולא הוכחה טענתו כי הוא תיקן את הרכב. אם הוא מכרו ללא תיקון, ספק אם נגרמו לו נזקים כלשהם שכן דומה כי ההפרש בין המחיר שנתקבל כתמורה לרכב לבין מחיר המחירון שלו נופל במידה ניכרת מסכום הנזקים בהתאם לחוה"ד.

12. סוף דבר – אני מורה על דחיית התביעה.