וילהלם נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

העררים שבפנינו נסבים על שאלת הזכאות לקבלת הטבות ותשלומים לפי חוק ההטבות לניצולי שואה, התשס"ז – 2007 וחוק התוכנית להגדלת גמלאות הבטחת הכנסה לקשישים נזקקים וסיוע לניצולי שואה (תיקוני חקיקה) התשס"ח – 2008.

במקרה דנן אין חולק כי העורר מקבל תשלום חודשי מקרן סעיף 2 ואינו מקבל קצבת הבטחת הכנסה (משכך כלל איננו יכול להיכנס לגדר חוק התכנית להגדלת גמלאות הבטחת הכנסה).

טרם נדון בזכאויות השונות עפ"י חוק ההטבות, ראינו נכון לציין שהיה עדיף ויעיל יותר אילו הודעת הדחייה מטעם המשיב הייתה כוללת את כל החלופות, במה מכירים ובמה לא מכירים ומדוע.

חוק ההטבות קובע מספר מסלולי זכאות שונים לגבי אזרח ותושב ישראל, שהינם:

מסלול לפי סעיף 3 לחוק

אשר הינו המסלול המרכזי, הכולל קצבה חודשית. סעיף זה קובע כתנאי לזכאות תנאים מצטברים, שעיקרם:

קבלת תגמול או זכאות לתגמול חד פעמי בשל היותו של האדם ניצול מחנה או גטו;

אינו מקבל קצבה חודשית של רדיפות הנאצים [לרבות לפי ההסכם משנת 1992 שנערך בין ממשלת גרמניה לבין ועידת התביעות (להלן: "הסכם קרן סעיף 2"), או לפי חוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד-1954 (להלן: "חוק נכי המלחמה")].

הכנסתו ושווי רכושו אינם עולים על הנדרש לפי הסכם קרן סעיף 2.

יש לומר שהוראות החוק הם דווקניות וקובעות שעצם קבלת הקצבה החודשית אינה מאפשרת קבלת הטבה על פי החוק ואין באפשרות הועדה לשנותן.

במקרה דנן העורר מקבל קצבה מקרן סעיף 2, ולכן אינו עומד בתנאי הראשון של המסלול הנ"ל ולכן תביעתו נדחית בחלופה הזו ויש לערוך בדיקה לחלופות האחרות.

מסלול לפי סעיף 4 לחוק

מדובר על מסלול משני, שאינו מעניק קצבה חודשית אך מעניק קצבאות הבראה, הנחה בארנונה ופטור מתשלום אגרת טלוויזיה.

לפי לשון סעיף זה ישנם תנאים מצטברים שהינם:

קבלת קצבה חודשית לפי הסכם סעיף 2. ההסכם הנ"ל מעניק גמלה למי ששהה 6 חודשים במחנה ריכוז, או 18 חודשים בגטו, או שהה 18 חודשים בחיי סתר במחבוא;

אינו מקבל קצבה לפי החוק העיקרי או לפי פרק א לחוק ההסדרים (להלן: "שהות במחנה עקורים");

העורר עומד בתנאי הראשון. לגבי התנאי השני העורר סימן שאינו מקבל גמלה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים או נכי המלחמה וגם אינו מקבל קצבה לפי חוק ההסדרים.

לכאורה אין מניעה להעניק לעורר את ההטבות שבסעיף 4 לחוק (אין התייחסות פרטנית בערר לעניין זה).

מסלול לפי סעיף 5א לחוק