ויז'ניצר ואח' נ' פילו

פסק דין

1.ביום 13.5.12, בעת שהתובעת 1 (להלן: "התובעת") נהגה ברכב התובע 2 (להלן: "התובע") ועמדה ברמזור אדום, נפגע רכבה מאחור מרכב הנתבע. לטענת התובעת, חשה "חבטה עזה ברכבה".

2.מאחר והתובע פוצה על ידי המבטחת שלו, הוא עתר לפיצוי בגין השתתפות עצמית בנזק בסך 1,697 ₪, להוצאות חיישני רוורס של 545 ₪, לתשלום דמי כינון של 73 ₪ והפסד הנחת העדר תביעות בסך 828 ₪.

3.לטענת הנתבע, פגע ברכבה של התובעת "נגיעה קלה" בלבד, ואין קשר בין הנזק המפורט בדוח השמאי לבין התאונה נשוא התביעה. במהלך הדיון העידו התובעת והנתבע, וחזרו על עמדותיהם. התובע מסר שלא היו תאונות נוספות ברכב ולא היתה דחיפות בתיקון הרכב לאחר התאונה ולכן חלף זמן מה עד שהרכב נבדק על ידי שמאי. התובעת הוסיפה כי המתינו עד לבדיקת השמאי "כי היינו עסוקים".

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם אני מקבלת בחלקה את טענת הנתבע לעניין הקשר הסיבתי בין ממצאי השמאי לנזקים שפורטו בחוות דעתו לבין התאונה בה היה מעורב התובע.

יש קושי בקבלת מלוא הערכתו של השמאי הנכללת בחוות הדעת אשר צורפה לכתב התביעה, כאשר הרכב נבדק על ידי השמאי ביום 18.6.12 היינו, למעלה מ- 5 שבועות לאחר התאונה. לא ניתן לשלול את האפשרות כי הנזק שנראה על ידי השמאי חמור מזה שנגרם באופן ישיר מהתאונה, ולפיכך לא ניתן לקשור באופן מוחלט ומלא בין הנזקים שנמצאו על ידי השמאי לבין התאונה נשוא התביעה.

5.על מנת להעריך מהו הנזק הנובע מהתאונה שקלתי את אלה:

ראשית, חלוף הזמן מיום התאונה ועד לבדיקת הרכב, למעלה מ-5 שבועות, שיש בו, כאמור לעיל, כדי לפגוע ברמת ההוכחה של התובע את חומרת הנזק ברכבו, שגרם בשל האירוע נשוא התביעה.

שנית, הנתבע אינו מכחיש כי פגע עם רכבו ברכב התובע.

שלישית, הנתבע טען שרכבו לא ניזוק כלל בשל התאונה, טענה שלא נסתרה, התומכת בהערכתו כי מדובר בהתנגשות קלה יחסית.

6.שמאי התובעים קבע כי בשל הנזק בחלקו האחורי של הרכב נגרמו נזקים שעלות תיקונם 5,904 ₪. על דרך האומדנה ולאור האמור לעיל, אני מעמידה את הנזקים שהנם תוצאה ישירה של התאונה על סך של 4,500 ₪ - כשסכום זה כולל בתוכו את עלות חיישני הרוורס שנכללה בחוות דעת השמאי.

לפיכך, יש להפחית 1,404 ₪ מסכום הנזקים שנגרמו לתובע בשל התאונה, בקביעת סכום הפיצוי שעל הנתבע לשלם. כאמור לעיל עלות חיישני הרוורס חושבה בתוך הערכת הנזק ולא תצורף פעם נוספת לסכום הפיצוי.

7.התובע לא הוכיח באמצעות הצגת פוליסות הביטוח את ההפסד שנגרם בפועל בשל אי קבלת הנחת העדר תביעות, אך בנסיבות המקרה אני סבורה כי באישור שהגיש ת/1 יש משום אסמכתא מספיקה להפסד זה בחידוש הפוליסה בשנה הראשונה שלאחר התאונה.

8.הנזקים שנגרמו בשל השתתפות עצמית, הנחת העדר תביעות וכינון הינם בסך 2,598 ₪. לאחר הפחתת הפרש הנזק שלא הוכר בסך 1,404 ₪, אני קובעת כי על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,194 ₪.

9.לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט, את קבלת התביעה בחלקה בלבד, את שיערוך הפיצוי ליום מתן פסק הדין ואת התייצבות התובעת להעיד אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום להיום על סך של 1,300 .

סכום זה ישולם בתוך 30 מיום קבלת פסק הדין אצל הנתבעת 2 שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח סיון תשע"ג, 06 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: