וידל נ' גולדבליט

החלטה

הענין המונח בפני, בקשה לביטול החלטה המורה על מתן ארכה להגשתו של כתב הגנה מטעם הנתבע.

הבקשה הוגשה יומיים לפני חלוף המועד להגשת כתב הגנה מטעמו של הנתבע.

במסגרת החלטתי, צוין, "הגם שמוצדק היה, בנסיבות הענין, לבקש את הסכמת התובעת בהקשר זה, או לפחות את עמדתה, ורק על מנת שלא להעמיד את הנתבע בפני מצב מוגמר, אני נעתר לבקשה על בסיס הנטען בה. כתב הגנה יוגש עד 28.2.2012".

אציין ואבהיר, כי הגם שיכול ויש טעם של ממש בבקשתה של התובעת, איני מוצא לנכון להיעתר לבקשה.

אכן, נוצר מצב, בו כיומיים לפני המועד בו אמור להיות מוגש כתב הגנה, מוגשת בקשה למתן ארכה. ברי, כי ככל שהייתי סבור כי יש לשמוע את התובעת בהקשר של הבקשה למתן ארכה, היה הענין מועבר לתגובתה, והיה ניתן לה זמן סביר ליתן תגובתה, 7 ימים לכל הפחות (שכן אין מדובר בענין דחוף המצדיק קציבת מועד קצר יותר).

בנסיבות הענין, וכאשר ברור כי ארכה תינתן לפחות עד למועד מתן התשובה, וככל שהיה הדבר שנוי במחלוקת, מן הדין והראוי היה ליתן לנתבע ימים ספורים נוספים, ומטעמים של יעילות, הוארך המועד ב- 25 ימים נוספים, והם בלבד.

איני סבור כי במתן ארכה הקצרה מחודש אחד, בהליכים אשר אינם צפויים להיות קצרים ופשוטים, נפגעה או נפגמה זכותה של התובעת להליך המשפטי הראוי והתקין, ולפיכך לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתי הקודמת בהקשר זה.

ניתנה היום, ח' שבט תשע"ב, 01 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: