וורנובסקי נ' אביטל

החלטה

1.המבקש ביצע כקבלן משנה עבודות בניה עבור הקבלן הראשי – המשיב.

במהלך סכסוך כספי שפרץ בין השניים נחתם ביניהם הסכם בוררות.

פסק הבוררין ניתן ביום 2.3.2009 והוא אושר בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי ביום 10.12.2009.

ביוני 2010 פנה המשיב בהמרצת פתיחה לבימ"ש השלום בתובענה לסעד הצהרתי לפיו הסכום שנקבע בפסק הבוררות מתייחס "אך ורק להיקף הכספי של העבודות שביצע המבקש בפרוייקט" וכן "כי יש לנכות מתוך פסק הבורר כספים ששולמו (למבקש) על חשבון העבודות קודם פסק הבוררות בסכום של 255,333 ₪".

המבקש פנה לבימ"ש השלום בבקשה לדחות התובענה על הסף מחמת מעשה בית הדין הגלום בפסק הבורר ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

המשיב טען כנגדו כי על פי הסכם הבוררות הועברה להכרעת הבורר שאלת היקף העבודות שביצע המבקש תוך שנקבע בסייפא לסעיף 2 להסכם הבוררות:

"יובהר: הסכום לתשלום בפועל הוא סכום החישוב על פי סעיף זה בניכוי הסכומים שכבר שולמו לאיגור (המבקש – י.א.)".

המבקש טען וטוען לעומתו כי הסכום שנקבע בפסק הבורר הינו לאחר הניכוי.

2.בית משפט השלום (כב' השופט י. פרסקי) דחה את הבקשה למחיקה על הסף.

בהחלטה מפורטת ומנומקת סוקר כב' השופט פרסקי אחת לאחת את טענות המבקש לפיהן במבט ראשון אכן פסק הבורר מסיים המחלוקות שבין הצדדים ולכאורה נוצר מעשה בית דין החוסם את המשיב מתביעתו הנוכחית.

ברם, ביהמ"ש מעלה את הספק העולה נוכח טענות המשיב ומתוך האמור בסייפא לסעיף 2 להסכם הבוררות – ספקות המותירים בעינה את השאלה האם, כטענת המשיב, הסכם הבוררות וסכום הפסק מתייחסים לסכום העבודות שבוצעו אשר ממנו יש לנכות את התשלומים שכבר שולמו או שמא, כטענת המבקש, סכום הפסק הינו לאחר ניכוי אותם התשלומים.

המחלוקת האמורה אינה מתייחסת כאמור רק לפרשנות פסק הבורר אלא משתרעת גם להיקף סמכות ההכרעה שנקבעה לבורר בהסכם הבוררות.

3.נוכח כל זאת סיכם השופט י. פרסקי את הדברים (בסעיף 9 להחלטה) כדלהלן:

"...לא ניתן לשלול על הסף את טענת אבי (המבקש – י.א.) לשני חלקי מחלוקת וכי הבורר לא הוסמך להכריע בחלק המחלוקת השני שבין הצדדים (ניכוי תשלומים ששולמו בעבר – י.א.), נתון הדורש הכרעה על מנת להביא לסיום הסכסוך הכספי המלא, דבר שהבורר לא הוסמך לבצע וביהמ"ש המחוזי לא אישר.

... לשיטת אבי (המבקש – י.א.) יש צורך בהשלמת ההכרעה בחלק המחלוקת השני, שעל פניו אינו סבוך , וזאת בביהמ"ש לו הסמכות העניינית בשל ההיקף הכספי של המחלוקת. תוך כדי כך, ובסמכות נגזרת להכריע בשאלה אם פסק הבורר והסמכות שניתנה לבורר היו כטענת אבי (המבקש – י.א.) ולא כטענת איגור (המשיב – י.א.).

אפשרות זו שמעלה אבי (המבקש – י.א.) אינה בלתי סבירה – דבר השולל סילוק התובענה על הסף כבקשת המבקש י.א.)".

4.המבקש שבפני עותר לרשות לערער על החלטה זו.

לטענתו, פסק הבוררות, כפי שאושר בביהמ"ש, הקים מעשה בית דין שאין אחריו ולא כלום.

לטענתו הן פסק הבוררין והן פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי שאישר את פסק הבוררות תומכים בעמדתו לפיה פסק הבוררין מגלם בתוכו גם את ניכוי המקדמות שששולמו על ידי המבקש למשיב קודם מתן הפסק.