וולפוביץ' נ' מולקוץ'

פסק דין

בפני תביעה לתשלום סך 15,000 ₪ המהווה לטענת התובע חוב שהנתבעת חבה כלפיו.

על פי התביעה שכר התובע חדר מהנתבעת כנגד 100$ לחודש ושילם מראש 4,800$ עבור 4 שנים,על כך נערך הסכם בשפה הרוסית. לטענתו אחרי כחצי שנה הוצא מהדירה וכל מה שהוחזר לו אלו 200$ ומכאן התביעה.

הנתבעת טוענת כי על ההסכם אולצה לחתום כשהתובע איים עליה שאם לא תעשה כך,יפרסם עליה דברים פוגעניים באינטרנט,לגופו של עניין היא טענה כי לא מדובר בהסכם שכירות וכי הנתבע לא שכר ממנה חדר בשנת 2002 אלא היה מדובר בהשתתפות במגורים משותפים לאורך שנים שכן היא גרה עם התובע,כבן זוג לכל דבר,באותו החדר ובאותה המיטה מאז שנת 1999 ותמכה בו לאורך השנים שכן היא עבדה והוא פחות.

לטענת הנתבעת היא אכן סילקה את התובע מהדירה בסוף שנת 2002 בגלל מעשי אלימות שנקט נגדה אך בני הזוג חזרו להתגורר יחדיו בין השנים 2006 ו-2007 כשאז הביא לדור בדירה גם את אימו שעד היום מקבלת את הדואר בכתובת הנתבעת והאחרונה הציגה מכתבים עדכניים שהתקבלו אצלה.

הנתבעת הגישה רשימה של סכומים ומועדים בהם שילמה אותם לתובע.

הדיון התנהל בקושי רב וזאת בגלל מגבלות שפה,בעיקר של התובע שגם לא ראה לנכון לחקור את הנתבעת.

הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה.

ראשית דבר,התביעה הוגשה בשיהוי נורא,למעשה היא התיישנה שכן מדצמבר 2002 ועד פברואר 2010 חלפו יותר מ-7 שנים הרם הנתבעת משום מה לא טענה להתיישנות.

שנית,הרקע ליחסי הצדדים הוסתר ע"י התובע הן בתביעה והן בדיון בו ניסה להתחמק מכל תשובה בנושא ואין דין זוג החי חיי אישות ומנהל משק בית משותף כדין "שוכר ומשכיר".

שלישית,התובע לא חקר את התובעת לא ביחס לטענתה שאולצה לערוך ולחתום על ההסכם בעל כורחה,לא לגבי טענתה שהחזירה לו כספים,לא לגבי טענתה בדבר היותה מפרנסת עיקרית ומי שתמכה בו לאורך שנים,לא לגבי טענתה בדבר מגורים משותפים (ועם אימו של התובע) גם לאחר דצמבר 2002 וכל אלו בצירוף עניין השיהוי מביאים למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ולכן הנני מורה על דחיית התביעה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז תמוז תש"ע, 29 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: