והגנים הלאומיים נ' לכיש

פסק דין

עתירה מנהלית לפי סעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: "חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים"), ולפי סעיף 8(א) לתוספת הראשונה לחוק דנן, כנגד החלטת המשיבה 1 לחייב את העותרת במיסי ארנונה בגין מבנים וקרקעות בתחום הגן הלאומי בית גוברין (להלן: "הגן הלאומי" או "בית גוברין"), וכן כנגד החלטת המשיבה 1 לחייב את העותרת במיסי ארנונה באופן רטרואקטיבי בגין אותם מבנים וקרקעות, תוך ביטול הפטור שניתן לה בעבר.

הצדדים לעתירה

העותרת, רשות הטבע והגנים הלאומיים (להלן: "הרשות"), הוקמה מתוקף הוראות סעיף 3 לחוק הגנים הלאומיים, שמורות הטבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח- 1988 (להלן: "חוק הגנים הלאומיים"). מתוקף תפקידה, מופקדת הרשות על טיפול בשמורות הטבע והגנים הלאומיים בישראל. פעילות הרשות כפופה לשר לאיכות הסביבה, ומרבית תקציבה נגזר מהכנסותיה העצמאיות, המתקבלות, בעיקרן, מדמי הכניסה לשמורות הטבע והגנים.

המשיבה 1 (להלן: "המועצה האזורית") הינה המועצה האזורית שבתחומה מצוי חלק משטחו של הגן הלאומי בית גוברין. המשיב 2 הינו גזבר המועצה האזורית לכיש. בהחלטתי מיום 6.2.12 הוריתי על מחיקת המשיב 2 מהעתירה.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת

הגן הלאומי נשוא העתירה, בית גוברין, הוכרז ביום 1.9.88 "גן לאומי". הגן משתרע על פני שטח בגודל של כ-5,000 דונם, שוכן בלבה של שפלת יהודה, בתחומן של המועצה האזורית והמועצה האזורית יואב. בגן הלאומי מערות רבות, וכן אמפיתיאטרון, המצוי בתחום שיפוטה של המועצה האזורית יואב. העתירה דנן מתמקדת בחיובי העותרת בתשלומי ארנונה למועצה האזורית לכיש.

בסעיף 62(ב) לחוק הגנים הלאומים נקבע, כי הרשות תהיה פטורה מתשלום מיסי ארנונה המוטלים בקשר למקרקעין שהוכרזו גן לאומי, למעט מבנים בתחומי גן לאומי, המשמשים למטרות מסחריות, ושירותים, אשר נגבה בגינם תשלום מיוחד.

בהתאם לפטור דנן, עד לשנת 2007 לא נדרשה הרשות לשלם מיסי ארנונה למועצה האזורית בגין המבנים והקרקעות שבתחומי הגן הלאומי, למעט מיסי ארנונה ששולמו בגין חנות המזכרות המופעלת על ידי הרשות בכניסה לבית גוברין.

בתחילת שנת המס 2007, התקבלה אצל הרשות דרישת המועצה האזורית לתשלום מיסי ארנונה לשנים 2004-2006, בסך של 104,070,171 ש"ח.

ביום 3.1.07 פנתה הרשות למועצה האזורית בבקשה לבטל את דרישת התשלום דנן, נוכח הפטור המוקנה לרשות מתשלום מיסי ארנונה לפי חוק הגנים הלאומיים.

ביום 15.2.07 הנפיקה המועצה האזורית דרישת תשלום מיסי ארנונה נוספת, ביחס לשנת 2007, בסך של 4,801,035 ש"ח.

במכתב, מיום 29.3.07, פנתה הרשות פעם נוספת למועצה האזורית בבקשה לבטל את שתי דרישות התשלום דנן, בו חזרה על טענתה, כי נוכח הפטור הנתון לרשות מתשלום מיסי ארנונה על פי סעיף 62(ב) חוק הגנים הלאומיים, אין לחייבה במיסי ארנונה בגין שטחי הגן, למעט שטח חנות המזכרות, לגביו אין מחלוקת.

במכתב תשובה, שאינו נושא תאריך, דחתה המועצה האזורית את בקשת הרשות לבטל את דרישות התשלום. במכתב דנן נכתב, כי משום שהרשות משתמשת בשטחי הגן הלאומי לשימוש מסחרי, לרבות שימוש במבנים שבשטחי הגן הלאומי לעריכת אירועים בתשלום, אין היא זכאית לפטור ממיסי ארנונה, הקבוע בסעיף 62(ב) לחוק הגנים הלאומיים.

עוד נכתב במכתב התשובה, כי הרשות מתבקשת לתאם עם המועצה האזורית מועד למדידת הנכסים המסחריים, ועם השלמת המדידה תומצא לרשות שומה מעודכנת.

בנוסף, תוקנה, במכתב התשובה, שומת הארנונה שהוצאה לשנת המס 2007, לסך של 64,013,796 ₪, כאשר נכתב כי התיקון נובע מהעובדה שהרשות אינה זכאית להנחה הנתונה לה בפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: "פקודת הפיטורין"), שכן לא חלים בתחומה של המועצה האזורית ההנחות לפי פקודת הפיטורין.

לאחר קבלת תשובה זו, פנתה הרשות בעתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים כנגד החלטת המועצה האזורית לחייבה בארנונה (עת"מ 321/07).

בעוד העתירה תלויה ועומדת, הונפקו לרשות שתי דרישות תשלום נוספות, בגין שנת המס 2008, אשר בכל אחת מהן סכום השומה שונה, הגם ששתי הדרישות נושאות תאריך זהה (25.1.08), מתייחסות לחיוב ארנונה לשנת הכספים 2008, ולאותם נכסים. דרישת תשלום אחת הינה בסכום של 142,134.60 ש"ח, ודרישת תשלום שנייה הינה בסכום של 231,125.89 ש"ח. בשתי דרישות התשלום הללו נכתבה הערה, ולפיה המועצה האזורית בוחנת את השימוש בנכסים ומתקנים נוספים בתחום הגן הלאומי, ומשכך אין רשימת הנכסים המנויה בדרישה, והחיוב בגינם, ממצים.

ביום 9.3.08 נשלחה לרשות דרישת תשלום ארנונה נוספת לשנים 2001-2007, אשר הועמדה על סך של 2,060,538.92 ש"ח, וזאת, כך על פי האמור בדרישה דנן, בשל עריכת "פעילות מסחרית הכוללת, בין היתר, עריכת אירועים בתשלום (חתונות וכדומה)" בגן לאומי בית גוברין.

הצדדים הסכימו לנסות להידבר ביניהם במטרה להגיע לפשרה, כאשר במסגרת הסכמה זו נמחקה העתירה שהוגשה, ועוכבו כל ההליכים המשפטיים, ובכלל זה הליכי השגה וערר. במקביל לניהול המשא ומתן, הוסיפה המועצה האזורית לשלוח דרישות תשלום לרשות בגין שנות הכספים 2009 ו-2010. במכתב מיום 8.4.10, נדרשה הרשות לשלם מיסי ארנונה לשנים 2001-2009 בסך של 3,627,518.72 ש"ח, הכולל ריבית פיגורים בסך כ-1,300,000 ש"ח.