וגנר ואח' נ' הר-אבן

החלטה

1. ביום 14.7.2010 התקבלה בקשת המערערים למחיקת הערעור שהגישו וכשלטענתם, המערער 1 (להלן – המערער) איננו יכול לעמוד בנטל הכספי של ניהול ההליכים, ובנוסף מצבו הנפשי החמיר בעת האחרונה.

2. ביום 25.7.2010 ניתן פסק דין המוחק את הערעור, ומאפשר למשיבה להתייחס לנושא ההוצאות עד ליום 25.8.2010.

3. בהתאם לאמור הגישה המשיבה ביום 25.8.2010 בקשה לחיוב המערער בשכ"ט עו"ד והוצאות, באשר לטענתה המערער גרם להליכי סרק רבים הן בפני מותב זה והן בפני בית משפט קמא, וכדלקמן:

המערער הגיש בקשה לפטור מאגרת ערעור ומהפקדת ערבון. המשיבה הגישה כתב תגובה ביום 29.9.2009. בסופו של יום הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 23.11.2009.

המשיבה נאלצה להגיש בקשה דחופה להורות על איסור פרסום שמה של החסויה ולמתן צו איסור פרסום, לאחר שבכתב הערעור פרסם המערער את פרטיה של החסויה. ביום 21.10.2009 נענתה הבקשה בחיוב.

המערער הגיש תגובה לבקשה ובקשה לביטול/עיון חוזר בצו המורה על איסור הפרסום. ביום 9.12.2009 הגישה המשיבה את תגובתה. בהחלטה מיום 14.12.2009 נדחתה בקשת המערער.

המשיבה הגישה בקשות שונות לבית משפט קמא אשר דחה את ההחלטה בהן עד למתן החלטה בערעור. המשיבה מפנה לפרוטוקול מיום 8.12.2009.

בנסיבות אלה מבקשה המשיבה להשית על המערער שכ"ט עו"ד והוצאות לדוגמא.

4. ביום 30.8.2009 הגיש המערער בקשה שלא להשית עליו הוצאות, בשל הנימוקים הבאים:

המערער הודיע כבר בעת הדיון ביום 1.7.2010 כי הוא שוקל למחוק את הערעור, והחלטה בעניין תתקבל בתוך שבועיים.

הערעור לא פגם בהליכים המתנהלים בבית משפט קמא.

לא התקיים דיון לגופו של עניין בערעור.

ההלכה היא כי בעל דין לא יחוייב בהוצאות, ובלבד שפעל באופן סביר. לטענתו, נאלץ למחוק את הערעור, על אף העובדה כי הוא מבוסס, רק משיקולים כספיים.

למשיבה לא נגרם כל חסרון כיס, ועל כן אין זה צודק להשית עליו הוצאות.

5. ביום 7.9.2010 הגיש המערער כתב תגובה לבקשת המשיבה לחיובו בהוצאות. במסגרת כתב זה טען המערער כדלקמן:

המשיבה לא אולצה להגיב לבקשה לפטור מאגרה. המשיבה הראויה לבקשה במסגרת הליך זה הינה המדינה, ואילו המשיבה הינה חסרת מעמד, ועל-כן אינה זכאית להוצאות.

המערער טוען כי הוא הגיש קודם לבקשת המשיבה בקשה לצו איסור פרסום שמה של החסויה בתיק שהתנהל לפני בית משפט קמא בשל התנהלותה של המשיבה. לפיכך, טוען המערער, אין לחשיפת שם החיבה הפרטי של החסויה בפני בית משפט זה כל נפקות, והבקשה הוגשה רק כדי להשחיר את פניו.

באשר לבקשה השנייה הרי שאף היא נועדה לניגוחו של המערער ולא היה בה כל צורך.

הערעור לא השפיע במאום על מהלך הדיון לפני בית משפט קמא, שכן המשיבה טרם סיימה את כל ההליכים המקדמיים.