וגה נ' צאודר ואח'

פסק דין

ביום 19.6.08 נחתם הסכם בין המבקשת לבין המשיבה 1 (להלן: "המוכרת") על פיו התחייבה המוכרת למכור למבקשת דירה ברחוב גניחובסקי 14 בבני ברק, הידועה כגוש 6195 חלקה 768/11 (להלן: "הדירה"). ההסכם צורף כנספח א' להמרצת הפתיחה, והוא יכונה להלן: "ההסכם". מאחר שהמוכרת היא אשה מבוגרת מאוד, החייה בניו יורק, נחתם ההסכם על ידיה באמצעות בתה – המשיבה 2 (להלן: "אנטונינה"), מכוח יפוי כוח נוטריוני מיום 4.6.08 (נספח ב' להמרצת הפתיחה). ביום 20.7.08 נרשמה הערת אזהרה על ההסכם בלשכת רישום המקרקעין.

אין מחלוקת כי קודם להסכם זה, חתמה המוכרת ביום 26.5.08 על זכרון דברים נוסף, שנועד למכירת הדירה למשיב 3 ( שיכונה להלן: "מה טוב"). זכרון הדברים צורף כנספח ג' להמרצת הפתיחה, והוא יכונה להלן: "זכרון הדברים".

לטענת המבקשת, היא לא ידעה על כך כי הדירה נמכרה למר מה טוב על פי זכרון הדברים, ואין היגיון לקבוע אחרת. לטענתה, כאשר הדבר התגלה לה, הסכימה המוכרת כי הסכום ששולם על ידי המבקשת עד אותו מועד על חשבון רכישת הדירה (100,000 ₪), יופקד בחשבון נאמנות על שמה של אמה של המבקשת, עו"ד דורית וגה (להלן: "עו"ד וגה"), עד שיתברר האם יש תוקף לזכרון הדברים, או שהוא יבוטל, וכך נעשה.

בתובענה דנן, עתרה המבקשת כי בית המשפט יצהיר כי זכרון הדברים הוא בטל ומבוטל, וכי ההסכם הוא תקף. כן עתרה המבקשת, כי בית המשפט יורה על מחיקת העיקול שהטיל מה טוב על הדירה, וכי המוכרת תחתום לאלתר על המסמכים כנדרש על ידי הבנק, כדי שהמבקשת תוכל לקבל מהבנק הלוואה מובטחת במשכנתא למימון רכישת הדירה.

המבקשת עתרה כי בית המשפט יורה כי יתרת התמורה עבור רכישת הדירה בסך 580,000 ש"ח תופקד על ידיה לחשבון נאמנות, וכי היא תעמוד לרשות המוכרת שתוכל לקבלה לרשותה בעצמה או באמצעות בתה, למעט סכום של 100,000 ₪ שיישאר בנאמנות עורכי הדין בהתאם לסעיף 6ב' להסכם. לאחר תשלום יתרת התמורה באופן זה, תוכל ב"כ המבקשת לעשות שימוש ביפוי הכוח הבלתי חוזר על פי ההסכם, לרבות לצורך רישום הזכויות בדירה על שם המבקשת בלשכת רישום המקרקעין.

עמדת מר מה טוב

מה טוב טען בסיכומיו כי המבקשת אינה מעלה כל טענה נגדו במסגרת סיכומיה.

על כל פנים, מה טוב הסכים מלכתחילה כי בית המשפט יצהיר כי זכרון הדברים הוא בטל. מה טוב הגיש תובענה נפרדת כנגד המוכרת, בה הוא תבע כי היא תשלם לו את הפיצוי המוסכם מראש שנקבע בזכרון הדברים (ת. א. (שלום ת"א) 34250/08). בית משפט השלום (החלטת כב' השופט סובל מיום 2.11.08) דחה את טענותיה של המוכרת, קבל את טענותיו של מה טוב, והמוכרת חויבה לשלם למה טוב סכום של 65,000 ש"ח. על פסק דינו של כב' השופט סובל הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

מכוח פסק הדין שניתן לזכותו של מה טוב, הטיל מה טוב ביום 10.7.08 עיקול על הדירה ועל כספי המוכרת. לכן, עמדתו של מה טוב היא כי הוא זכאי לממש את הדירה מכוח העיקול, או לחלופין הוא זכאי לכספים שנפסקו לזכותו בפסק הדין. מה טוב טען כי אם התובענה תתקבל, הדירה שייכת למבקשת, והכספים שהמשיבות זכאיות לקבל כתמורה עבור הדירה – מעוקלים לזכותו עד גובה הסכום הפסוק. אם התובענה תדחה, הדירה שייכת למשיבות, והיא מעוקלת לזכותו של מה טוב.

עמדת המשיבות 1-2

המשיבות התנגדו לתובענה. כעולה מסיכומיהן, הן העלו מספר טענות ביחס למבוקש בה. כך נטען כי אנטונינה הודיעה על קיומו של זכרון הדברים לאמה של המבקשת, עו"ד וגה, שהיא עורכת הדין שייצגה את המבקשת בהסכם, וזאת עוד בטרם ההתקשרות בהסכם. נטען כי מעדותה של אנטונינה עולה כי היא הסבירה לעו"ד וגה את השתלשלות העניינים שהובילה להתקשרות בזכרון הדברים, ועו"ד וגה הוליכה אותה שולל.

עוד נטען כי לזכרון הדברים אין ולא היה תוקף, וכי אין לכן כל התנגשות בינו לבין ההסכם. המשיבות טענו גם כי המבקשת לא היתה נוכחת במעמד ההתקשרות בהסכם, והחתימה על גבי ההסכם היא חתימת אמה של המבקשת, עו"ד וגה. בכך יש כדי להביא לבטלות ההסכם.

עוד טענו המשיבות, כי לאחר שעו"ד וגה קבלה מכתב מב"כ מה טוב ביחס לזכרון הדברים, היא החתימה את אנטונינה על המסמך נספח ז' להמרצת הפתיחה, ללא שהיתה לאנטונינה הזדמנות להבין את המשמעות המשפטית שלו. אנטונינה הבינה מהמסמך כי מדובר במסמך המבטל את ההסכם, וזו היתה כוונת הצדדים למסמך – כעולה מניסוחו.

עמדתה של אנטונינה לפיה ההסכם בוטל, עולה גם ממכתביה נספחים י"ב וי"ד להמרצת הפתיחה. על פי הטענה, זו היתה גם הבנתה של המבקשת – שאלמלא כן מדוע היא לא פעלה להשלמת העסקה? בידיה של המבקשת הופקד סכום של 100,000 ₪, ולא ברור אם כן מדוע היא לא שילמה את סכום העיקול (65,000 ₪) והשיבה את היתרה לאנטונינה. עוד נטען כי אנטונינה לא הבינה כי רכישת הדירה תמומן על ידי משכנתא, והיא הוטעתה בנקודה זו.

המשיבות טענו כי המבקשת הפרה את ההסכם, בכך שלא העמידה את סכום המקדמה לרשות המוכרת, ואף לא שילמה מכספי המקדמה את סכום העיקול. בכך נמנעה המבקשת לקיים את ההסכם, והסכימה לביטולו. עוד נטען כי המבקשת הפרה את ההסכם בכך שהיא הוסיפה להחזיק בידיה את התמורה ששולמה על ידיה.

נטען כי לזכות המבקשת היה יפוי כוח בלתי חוזר, שהיא יכלה לעשות בו שימוש, והיא לא עשתה זאת – משום שגם היא היתה סבורה כי ההסכם בוטל. המשיבות טענו עוד כי אכיפת ההסכם היא בלתי צודקת בנסיבות הענין, לאור התנהגות המבקשת ואמה, עו"ד וגה, ולאור העובדה שלא שולם כל תשלום על חשבון התמורה – כאשר על פי ההסכם היתה המבקשת צריכה לשלם את מלוא התמורה עד יום 31.8.08.

יוער כי למבקשת ניתנה זכות להשיב לסיכומי המשיבות 1-2, אולם מאחר שהמועד לעשות כן חלף, ולא הוגשו סיכומי תשובה, ניתן פסק דין זה בהעדרם.

דיון

כעולה מסיכומיהן של המשיבות, לגישתן לזכרון הדברים עם מה טוב – אין תוקף. עמדה זו מקובלת כאמור הן על המבקשת והן על מר מה טוב. המחלוקת בין מה טוב לבין המשיבות ביחס להפרת זכרון הדברים, וביחס לחובתן של המשיבות לשלם לו את הפיצוי המוסכם מראש – איננה רלוונטית לענייננו. כזכור, בית משפט השלום קבל את עמדתו של מה טוב בהקשר זה, וכול עוד פסק הדין לא בוטל במסגרת הערעור, הוא עומד על כנו.