ובר נ' מנחם ואח'

פסק דין

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א (כב' השופט סובל) מיום 22.12.2010 שניתן בגדרי רע"צ 101-01-10 ובו נדחה, באופן חלקי, ערעור המבקש על החלטת כב' רשם ההוצל"פ (כב' הרשם רף נועם) מיום 11.10.2010 בעניין שכ"ט המבקש ככונס נכסים.

בפסק דינו קבע בית משפט קמא כי שכר טרחתו של המבקש, מתוקף תפקידו ככונס נכסים, יחושב מסכום החוב שבפיגור בתיק ההוצל"פ במועד פתיחת תיק ההוצל"פ, ובכך דחה את טענת המבקש כי יש לגזור את שכר טרחתו מסכום החוב שבפיגור במועד פירעון החוב. ברם, בית משפט קמא קיבל את הסעד החלופי, לו עתר המבקש בערעור ופסק למבקש,הפרשי הצמדה וריבית, בנוסף לשכר הטרחה שחושב ,כאמור,מסכום החוב שבפיגור במועד פתיחת תיק ההוצל"פ.

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי בית משפט קמא שגה בקובעו כי שכר טרחתו של המבקש, ככונס נכסים בתיק ההוצל"פ שנפתח נגד המשיבים, יהיה בשיעור 10% מסכום החוב שבפיגור במועד פתיחת תיק ההוצל"פ. המבקש טוען כי על פי תקנה 2 לתקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים), תשס"ב-2002 (להלן: "התקנות") שכר טרחתו צריך היה להיות מחושב מסכום החוב שבפיגור - במועד פירעונו.

ביום 19.1.2011 הגישו המשיבים תגובה לבקשת רשות ערעור ובה ציינו כי "הם משאירים את ההחלטה בבקשת רשות הערעור של המבקש לשיקול דעתו של בית המשפט". לפיכך, ובשים לב לכך שבית משפט קמא ממילא קיבל את הסעד החלופי לו עתר המבקש, ניתנת רשות ערעור והבר"ע תידון כערעור.

לנוכח עמדת המשיבים, ובלא להעמיק בניתוח המשפטי של הסוגיה, מתקבל הערעור, ושכר טרחת המערער על פי תקנה 2 לתקנות, יחושב מסכום החוב שבפיגור, במועד פירעון החוב.

ו. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' אדר ב תשע"א, 13 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: