ובר נ' מנחם ואח'

פסק דין

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ נועם רף מיום 21.10.10, בתיק הוצל"פ 01-34619-49-7, אשר ניתנה בבקשת המבקש לפסיקת שכ"ט.

עניינה של הבקשה שבפניי למעשה, בהחלטת הרשם מיום 11.10.10, (ראה סעיף 6 להחלטה), הנוגעת לקביעתו בעניין תקנה 2 לתקנות ההוצל"פ (שכר טרחת עו"ד וכונסי נכסים) , התשס"ב – 2002 (להלן: "תקנות שכ"ט), לפיה:

"בהתאם לרע"צ 38603-04-10 בנק מזרחי טפחות נ' דנינו, הוראת תקנה 2 לתקנות ההוצל"פ (שכר טרחת עו"ד וכונסי נכסים) קובעות ששכר טרחתו של הכונס יחושב מסכום החוב שבפיגור במועד פתיחת התיק. כונס הנכסים יפרט מהו סכום החוב שבפיגור במועד פתיחת התיק וככל שנדרש יגיש חישוב מתוקן לשכר טרחתו. בשלב זה, איני מאשר חישוב שכ"ט המפורט בדו"ח".

לטענת המבקש על הרשם היה להיעתר לבקשתו ולאשר את שכר הטרחה לפי תקנה 2 לתקנות שכ"ט, בשיעור 10% מהחוב שבפיגור לפי סכום החוב העדכני במועד ביצוע תחשיב שכר הטרחה, ולא בהתאם לחוב שבפיגור שהיה נכון לעת פתיחת תיק ההוצל"פ.

לחילופין עותר המבקש, כי ככל שתדחה טענתו בעניין המועד לחישוב החוב שבפיגור, יש לפסוק בנוסף לשכר הטרחה המחושב לפי החוב בפתיחת התיק, הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א – 1961 (להלן: "חוק פסיקת ריבית והצמדה"), מיום פתיחת תיק ההוצל"פ ועד לפרעון בפועל.

בהחלטתי מיום 2.11.10, הוריתי למשיבים להגיש תגובה בכתב מטעמם לבקשה, ואולם זו לא הוגשה, חרף כך שמהודעת המבקש שהוגשה לתיק בית המשפט עולה כי הבקשה הומצאה לידי ב"כ המשיב ביום 10.11.10.

לפיכך החלטתי תינתן על בסיס טענות המבקש, כפי שהועלו על ידו בבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי טענות המבקש, מצאתי לדון בבקשה כבערעור עצמו, ולהורות על קבלת הערעור באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

ראשית אציין כי בכל הנוגע לטענות המבקש לעניין מועד חישוב הסכום שבפיגור, אין לי אלא להפנות לפסק הדין שניתן על ידי ביום 8.6.10, תיק רע"צ 38603-04-10 בנק מזרחי טפחות בע"מ ואח' נ' דנינו (פורסם באתר נבו; להלן: "עניין דנינו"), עליו הסתמך הרשם הנכבד בהחלטתו.

כפי שקבעתי בעניין דנינו הנ"ל, שכר טרחתו של כונס הנכסים, על פי תקנה 2 לתקנות שכ"ט, יחושב מסכום החוב שבפיגור במועד פתיחת התיק. לא מצאתי לשנות מקביעתי הנ"ל במסגרת הבקשה שבפניי, ודומה כי המבקש מצא להעלות את כל השגותיו על פסק הדין בעניין דנינו , שלא בפני המותב המתאים.

למותר לציין כי אין כל ממש בטענת המבקש לפיה פסיקתי עומדת בניגוד להלכה שנפסקה בבית המשפט המחוזי, שכן כפי שגם ציינתי בפסק הדין גופו, קביעתי שם נסמכה על פסק דינו של כב' השופט הנדל שניתן בתיק בר"ע (ב"ש) 619/04 יוסי עקביא-עו"ד נ' פנינה סרור, תק-מח 2004 (3) 673. (ראה פיסקה 13 לפסק הדין בעניין דנינו).

אשר על כן ערעורו של המבקש בכל הנוגע לקביעת הרשם לעניין מועד חישוב הסכום שבפיגור לפי תקנה 2 – להידחות.

באשר לטענה החלופית שהעלה המבקש, לפיה יש לפסוק בנוסף לשכר הטרחה המחושב לפי החוב בפתיחת התיק, הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, מיום פתיחת תיק ההוצל"פ ועד לפירעון בפועל – הנני סבור כי דין הבקשה להתקבל.

אקדים ואציין כי מבקשת המבקש כלל לא נהיר לי האם טענה חלופית זו כלל הועלתה על ידי המבקש בפני הרשם. אולם, יחד עם זאת, מצאתי לקבל את הטענה.

כפי שטוען נכונה המבקש, סעיף 81ב1(ד)(3), לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967, (להלן: "החוק"), קובע כי:

"שכר טרחה של עורך דין וכן שכר טרחה והוצאות של כונס נכסים יהיו חלק מן ההוצאות האמורות בסעיף 9".

סעיף 9(ג) לחוק, קובע כי:

"ההוצאות לענין סעיף זה יהיו כפי שנקבעו בתקנות, ואם לא נקבעו בתקנות, כפי שאישר מנהל לשכת ההוצאה לפועל והם ייגבו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א – 1961 (להלן-הפרשי הצמדה וריבית) החל מיום הוצאתם עד יום התשלום".

כפי שכבר ציינתי בפסק הדין הנ"ל בעניין דנינו, תקנה 2 לתקנות שכ"ט קובעת כי מיד עם פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל יירשם לחובתו של החייב שכר טרחה שנקבע באחוזים מערכו של החוב שבפיגור, בגבולות הקבועים בתקנה. על כן משחובת התשלום מתגבשת תכף עם פתיחת התיק, מן הדין להורות על תשלום ריבית והצמדה מיום פתיחת התיק ועד לתשלום בפועל.