ואזן ואח' נ' ש.א.ג. ניהול קניונים בע"מ

החלטה

1.התביעה שבפניי עוסקת בטענות הטעיה ומצג שווא אשר לטענת התובעים הוצג להם במסגרת התקשרותם עם הנתבעת, שהינה מפעילת רשת חנויות "אפרודיטה" לממכר לבני נשים (להלן: "הנתבעת" או "אפרודיטה").

הנתבעת פרסמה מכרז להפעלת חנות של הרשת במרכז המסחרי אם הדרך, הסמוך למושב בית חירות, התובעים הביעו התעניינות והצדדים החלו לנהל משא ומתן (להלן: "המרכז המסחרי", "החנות" בהתאמה).

במהלך המו"מ קיבלו התובעים ממנכ"לית אפרודיטה, גב' עדנה אקוקה, הודעת דואר אלקטרוני שכללה נתונים על היקף הפעילות העסקית של חנויות אחרות המתנהלות במרכז המסחרי (להלן: "הדוא"ל"), ולטענת התובעים בעקבות מידע זה הם חתמו ביום 9.11.06 על הסכם זיכיון להפעלת חנות של הנתבעת, ובמקביל ביום 13.11.06, חתמו על הסכם נוסף בו שכרו חנות מהמרכז המסחרי.

לימים, ולאחר שהתובעים החלו בהפעלת החנות, התברר להם כי תנועת העוברים והשבים במרכז המסחרי אינה תואמת את הנתונים שהוצגו בדוא"ל, ולאחר שהחלו להפסיד כספים ונגרמו להם נזקים רבים, הם נאלצו לסגור את החנות, והם תובעים מהנתבעת לפצותם בגין מצג השווא וההטעיה שהביאו להפסדים אלו (ראה בעיקר סעיפים 17, 20, 23, 33, 40, 42, 43 ו-52 לכתב התביעה).

2.הנתבעת הכחישה כי הטעתה את התובעים, וטענה כי הנתונים שבדוא"ל הועברו אליהם כפי שהתקבלו מנציגי המרכז המסחרי, ולאחר שהובהר לתובעים כי עליהם לבחון בעצמם את הפעילות העיסקית במרכז המסחרי. לטענת הנתבעת, עובר לחתימת ההסכם הצהירו התובעים כי אכן ערכו את בדיקותיהם, ומצאו כי החנות היא לשביעות רצונם, ורק אז חתמו על הסכם הזיכיון, ועל כן דין התביעה להידחות.

הנתבעת הוסיפה, כי החלטת התובעים לסגור את החנות נעשתה ללא ידיעתה וללא הסכמתה, ובכך הפרו התובעים את התחייבויותיהם על פי ההסכם, ובין היתר גם את חובתם לשלם את דמי הזיכיון החודשיים, ובגין כל אלה הגישה הנתבעת תביעה שכנגד.

3.במקביל לתיק זה, התנהל הליך בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום בתל אביב (תא"ק 13572-10-09), בו עתרה חברת הניהול של המרכז המסחרי, בית חרות ליש חברה לפיתוח בע"מ, לחייב את התובעים לשלם לה את כל התשלומים הנובעים מהסכם השכירות של החנות ("חברת הניהול" ו"התביעה האחרת" בהתאמה).

התובעים התגוננו שם בטענה כי חתימתם על הסכם השכירות התבססה על נתונים מוטעים שאפרודיטה הציגה בפניהם בדוא"ל, כשלטענתם חברת הניהול עשתה יד אחת עם אפרודיטה, במטרה להטעותם ולגרום להם לחשוב כי המרכז המסחרי שוקק חיים ובעל פעילות כלכלית ענפה, ועל כן עתרו לצירופה של אפרודיטה כצד שלישי לתביעה האחרת.

בשל קיומו של הליך תלוי ועומד כנגד אפרודיטה בבית משפט זה, נדחתה בקשת הצירוף שם ואפרודיטה נותרה מחוץ להליך, ואולם היות שטענת ההגנה היתה מבוססת על ההטעיה, הגישה חברת הניהול (התובעת שם) ראיות בעניין זה, ובין היתר הוצגו תכתובת הדוא"ל, תצהירה של מנכ"לית אפרודיטה, הגב' אקוקה, ועדויות של מר אמנון נדל, מנהל המרכז המסחרי, ומר עופר שחטר, מנכ"ל חברת הניהול, באשר לנסיבות שליחת הדוא"ל.

4.ההליכים התנהלו במקביל, ולאחר שהסתיימה הבאת הראיות מטעם התובעים, ניתן פסק דין בתביעה האחרת, ובמסגרתו חוייבו התובעים כאן לשלם לחברת הניהול את כל התשלומים שנקבעו בהסכם השכירות עליו חתמו.

וכך, במסגרת פסק הדין, סקר כב' השופט סובל באריכות את הנתונים שפורטו בדוא"ל ואת העדויות בדבר נסיבות שליחתו, ובסופו של דבר קבע:

"אין ולא יכול להיות חולק, כי עובר להחלטתם להפעיל חנות במרכז המסחרי, היה על הנתבעים לערוך בדיקות יסודיות ומעמיקות ולא להסתמך על רק על נתונים שנמסרו להם על ידי גב' אקוקה... ככל שהנתבעים לא ערכו בדיקות נוספות... אין להם אלא להלין על עצמם...

מכל אלה אני קובע, כי דין טענת ההטעיה להידחות".

(נספח א' לסיכומי הנתבעת).

5.בהתבסס על קביעות פסק הדין ועל דחיית טענת ההטעיה, עתרה אפרודיטה לדחיית התביעה שבפניי מחמת השתק פלוגתא ומעשה בי-דין.

התובעים השיבו, כי לא מתקיימים במקרה זה כל התנאים לתחולתו של ההשתק, ובין היתר כי לא ניתן להם יומם בבית המשפט, וכי לא עלה בידם לזמן בהליך המקביל את כל העדים הרלבנטיים לצורך הוכחת סוגיית ההטעיה, ועל כן דין הבקשה להידחות ויש לאפשר להם לנהל את תביעתם עד תום.

6.כידוע, מאחורי הכלל של "מעשה בית דין" עומד הרעיון של סופיות הדיון, והוא נועד לשים קץ לדיונים משפטיים בין הצדדים, ולמנוע הטרדתו של בעל דין יריב, על ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק. סוגיה שהוכרעה – נסתם עליה הגולל ובית המשפט לא ידון בה מחדש.

כלל זה מבוסס על שני אדנים נפרדים, השתק עילה – שמשמעו כי התביעה הוכרעה כבר בעבר בין בעלי הדין על ידי בית משפט מוסמך, והשתק פלוגתא - שלפיו המחלוקת העובדתית שבין בעלי הדין הוכרעה בהליך משפטי קודם ביניהם או בין חליפיהם (ראה: ע"א 9555/02 זידאן ואח' נ' ברית פיקוח ואח' פ"ד נט (1) 538; ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי תק-על 2005 (3) 3036; א' גורן "סוגיות בדין האזרחי" מהדורה תשיעית, עמוד 110).