ו"ע 62825-01-14 הופמן נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

זהו ערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז– 1957 (להלן חוק הרדיפות) על החלטת המשיבה שלא להכיר בקשר סיבתי בין פגימת העיניים ממנה סובל העורר לבין אירועי הרדיפות. כתב הערר כלל פגימות נוספות בהן ביקש העורר הכרה ונדחה, אך בסופו של דבר הערר צומצם לפגימת העיניים, ראה פרוטוקול עמ' 6 ש' 29- 30.

העורר סובל שנים רבות מבעיות בעיניו (התיעוד הרפואי יפורט בהמשך) ובשנים האחרונות התפתח אצלו ניוון רשתית שגרם לו לעיוורון.

העורר, יליד 1928, עבר את תקופת הרדיפות בעיר יאסי ברומניה ומוכר משנת 2001 כנכה הזכאי לתגמולים לפי חוק הרדיפות. נכותו המוכרת כיום היא בגין תגובה נפשית לרדיפות, מחלת סוכרת ופגימה כלייתית מוסבת מסוכרת. דרגת נכותו המשוקללת כולל תקנה 12 היא 86%.

לפי גרסת העורר שסופרה עוד בתביעתו המקורית משנת 2001, במכתב למשיבה מ- 2013 ובדבריו בפני הוועדה (פרוטוקול עמ' 5 ש' 26 ואילך), הוא הוכה קשות בתקופת המלחמה ע"י חיילים גרמנים וכתוצאה מכך נחבל ונפצע בפניו ונגרם לו נזק לעיניים. העורר מספר כי לאחר פציעתו הובא לבי"ח כשהוא פצוע בפניו, שומע ורואה בקושי. בתום המלחמה טופל לדבריו ברומניה בשל הליקוי בעיניו ואח"כ בישראל לאחר עלייתו ארצה בשנת 1950.

המסמכים הרפואיים שהוצגו ע"י העורר מעידים כי בשנים 1963 ו-1981 סבל מהפרדת רשתית בעין שמאל וב- 1991 מהפרדת רשתית בעין ימין.

לאחר שביקש הכרה בפגימת העיניים נבדק ע"י ד"ר מה-נעים, רופאת עיניים מטעם המשיבה, וע"פ חוות דעתה לא נמצא קשר סיבתי בין החבלה בעיניים שספג בזמנו להפרדת הרשתית. לדעת ד"ר מה-נעים הפרדות הרשתית נגרמה בשל קוצר ראייה מולד ממנו סובל העורר. נעיר כי העורר עצמו מאשר כי הוא סובל מקוצר ראייה מילדות.

העורר הציג חוו"ד מטעמו של מומחה לרפואת עיניים ד"ר אורי מלר אשר בהסתמך על תיאור החבלה ע"י העורר והמסמכים הרפואיים הנזכרים לעיל הגיע למסקנה כי "חבלה לעין מהווה גורם סיכון חשוב ומשמעותי בהתפתחות חורים או קרעים בהיקף הרשתית העלולים להוביל להתפתחות הפרדות רשתית ונזקים קשים מאוחרים עד כדי עיוורון" ׁ(עמ' 6 לחוה"ד).

ד"ר מלר אינו מתעלם מכך שגורם הסיכון העיקרי להפרדות רשתית הוא קוצר ראייה גבוה, אך לדעתו אין להתעלם מגורמי סיכון נוספים וחבלה בעין ביניהם.

ד"ר מלר מוסיף וקובע כי מצב העיוורון ממנו סובל העורר כיום קשור לאותה חבלה ואלה דבריו בנקודה זו: "עיוורון עלול להיגרם משרשרת של אירועים ופגיעות...אך התיאור במכתבו של מר הופמן מראה מעבר חד מראיה טובה למצב של פגיעה בראיה. במהלך השנים בוצעו בעיניו טיפולים וניתוחים במטרה לשפר את מצבו אך ראייתו המשיכה להתדרדר עד לעיוורון הקיים כיום. האירוע החבלתי שעבר...מהווה לדעתי נקודת מפנה וגורם קריטי חשוב בהתדרדרות מצב עיניו וראייתו." (עמ' 7 לחווה"ד).

חוות הדעת הנ"ל הובאה לידיעת ד"ר מה-נעים והיא לא מצאה לנכון לשנות עמדתה ומסקנתה בדבר אי קיום קשר סיבתי בין החבלה לעיוורון.