ו"ע 62002-10-15 פלש נ' רשות המיסים אגף מיסוי מקרקעין

ביום 23.6.16 התקיימה ישיבה במעמד הצדדים במסגרתה ניתנו הוראות על הגשת תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות ליום 1.12.16.

באותו מעמד נקבע, כי על העורר להגיש תצהירי עדיו בתוך 45 ימים.

רק ביום 28.11.16, קרי שלושה ימים טרם ישיבת ההוכחות הגיש העורר תצהירי עדיו וזאת ללא שצירף בקשה להארכת מועד להגשת תצהירים וזאת למרות שהמועד שקבע בית משפט חלף זה מכבר.

למרות האיחור הרב בהגשת התצהירים מעבר למועד שקבע בית המשפט, לא טרח המערער לבקש הארכת מועד ומשכך אף לא טרח ליתן כל הסבר לאיחור הבלתי סביר בהגשת התצהירים, בניגוד להחלטת בית משפט. מהתנהלות העורר אני למדה, כי העורר סבור, כי הוא יכול להגיש ראיות מטעמו בכל עת שיבחר לנכון וזאת ללא כל קשר להחלטות בית משפט.

התנהלות זו אינה מקובלת בלשון המעטה.

האיחור הבלתי סביר בהגשת התצהירים גרם לכך, שהמשיבה אינה יכולה להיערך לקיום ישיבת ההוכחות במועד. לעניין זה אני מקבלת את טענתה, כי לא יעלה בידה להיערך לחקירת העורר בתוך 3 ימים ובוודאי לא תוכל להגיש את ראיותה בפרק זמן זה.

בנסיבות אלו מצאתי לקבל את בקשתה לדחיית מועד הדיון על מנת שלא ייפגעו זכויותיה.

אי לכך, ישיבת ההוכחות נדחית ליום 16.2.17 בשעה 10:00-12:30.

לאור התנהלות העורר כמפורט לעיל אשר גרמה לבזבוז זמן שיפוטי יקר, מצאתי לקבל את בקשת המשיב ומחייבת את העורר בהוצאות המשיב בסך 3,000 ₪. בנוסף, מחייבת את העורר בהוצאות לאוצר המדינה בשל דחיית הדיון לאור מחדליו באי כיבוד החלטת בית משפט בסך של 3,000 ₪.