ו"ע 56345-09-11

בזיקה להחלטות קודמות הרי עתה לאחר שבית המשפט העליון אמר את דברו בצורה ברורה בדנ"א 2591/14 ודנ"א 2597/14 יש להכריע גם בערר זה.

בית המשפט העליון קבע כי הזכות לתגמולים לא תעבור בירושה אלא אם כן זו התגבשה בחייו של המנוח והפכה לחוב.

גם את חריגי "הטעות" ו"הליך תלוי ועומד" פירש בית המשפט העליון בצמצום ובית המשפט אישר במצב בו נפטר אדם להשלים את ההכרעה בהליך שנפתח בחייו אך לא לפתוח בהליך אחר או לערער אחריו.

בית המשפט העליון שבמקרה דנן דן בתיקים של מנוחים יוצאי לוב היה ער לכך שתביעותיהם נדחו ולאחר שנים שונתה ההלכה וניתנה הכרה גורפת בעקבות החלטה מנהלית לכל ניצול שביקש זאת, הכל לאחר פסק הדין בעניין טייר ובכל זאת לא ראה לנכון לאפשר ליורשים לבקש או לפעול כנגד החלטת הדחיה הראשונה שבעניינם ניתנה בתחילת שנות האלפיים.

ומן הכלל אל הפרט:

למרות החלטות קודמות, לא הוגשו השלמות טיעון מצד המשיבה לא במועד ולא בכלל.

העוררת ילידת 1929 מיהודי לוב הגישה את תביעתה למשיבה בינואר 2001 ונדחתה בחודש אוגוסט 2002. העוררת נפטרה ביום 6.3.11 כאשר נטען שבא כוחה פנה למשיבה יום לפני כן.

בתיק יש מכתב פניה הנושא חותמת שאיננה ברורה ברם הפניה התקבלה לפני 10.3.11 שכן הספרה המציינת את היום בחודש היא ספרה בודדת ולטובת העוררת ובהיעדר טענה אחרת מצד המשיבה נניח כי אכן המכתב התקבל אצל האחרונה ביום 5.3.11.

מדובר במקרה מיוחד בו העוררת נפטרה לאחר ההחלטה המנהלית ובוצעה כמתחייב מצדה פניה להכרה על פי ההחלטה המנהלית לפני פטירתה ולכן יש לזכותה בגין התשלום מחודש אפריל 2010 ועד לפטירתה.