ו"ע 5237-04-15 וסרמן נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

לפנינו ערר על החלטת המשיבה הדוחה את בקשת העוררת לקבלת קצבה חודשית ליוצאי מחנות ריכוז, גטאות ומחנות שעבדו בהם בעבודת פרך (חוק ההטבות).

למקרא נימוקי הערר ונספחיו, נראה על פניו ובאופן ודאי שאין צורך בהמתנה ממושכת ובהטרחת העוררת לבית המשפט שכן העוררת איננה עונה על התנאי הבסיסי של שהייה "במחנה" או "בגטו" מוכרים.

העוררת ילידת אוגוסט 1945 תובעת כעובר שנרדף בבטן אמו וטוענת כי אמה שהתה בגטו לודג' בין השנים 1939 עד 1944 ואז חיה בחיי סתר ביערות במקום הנקרא לוביץ'.

אם נניח לרגע את הבעייתיות הראייתית בעדות מי שהיה עובר והוא בעל דין המעוניין בתוצאות ההליך ואם נניח לרגע את המכשלה המשפטית בדבר הוכחת חלותה של הלכת העוברות על זכאות לפי חוק ההטבות (הלכת העוברות הוכרה רק ביחס לזכאות על פי חוק נכי רדיפות הנאצים), הרי עדיין טענתה של העוררת לפיה יש לראות בשהייה ביערות לוביץ' כשהייה "בגטו" או "במחנה" איננה יכולה להתקבל, לא מדובר במחנה או בגטו, ההיפך הוא הנכון, זו בדיוק האנטיתזה לרציונל שעומד בבסיס ההגדרות המקובלות של המונחים המהווים תנאי להכרה לפי חוק ההטבות וזאת מבלי לגרוע מעוצמת נרדפות האם או התנאים הקשים בהם שהתה ביערות ככל שאכן כך.

על פי המסמך שצירפה העוררת שהתה אמה בגטו לודג' עד אוקטובר 1944 כך שעל פניו לא התעברה בזמן השהייה, יער איננו מחנה והאזור הנקרא בגרמנית LOWIEZ איננו מופיע ברשימת המחנות או הגטאות שפורסמה ע"י ועידת התביעות – תנאי בלתו אין להכרה.

משכך נדחה הערר, זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בנקודה משפטית ותוך 60 יום.

ניתן היום, י"ד ניסן תשע"ה, 03 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.