ו"ע 38332-07-14 בליטי נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

בזיקה להודעת ב"כ העוררים אודה כי אינני מכיר את דקויותיה של עמדת המשיבה בעניין זנזורי כפי שתוארה בהודעה, כמובן שאינני רואה לנכון לדון בשאלת זכויות העיזבון במסגרת הליך זה אך אומר רק זאת, בזהירות הראויה ומבלי לקבוע שום עמדה סופית או בכלל: קשה לי לראות כיצד במקרה בו אדם הגיש בחייו תביעה שלמה ערוכה כדין אשר טרם הוכרעה ע"י המשיבה וכאשר מדובר בעניין עקרוני שממילא נדון רק ב"תיקים מובילים", יצא ניזוק אם חלילה הלך לעולמו כשתביעתו לא נדחתה ובמקביל הוחלט כי מהפן העקרוני יש זכאות. יש לזכור כי במקרה דנן ממילא רק ההחלטות העקרוניות בתיקים המובילים תמשכנה להתגלגל בערכאות וכל תוצאה סופית וחלוטה או החלטה מנהלית ממילא תשליך על כל "הממתינים" בכל "ערכאה" נמוכה יותר.

מכל מקום, אבהיר רק זאת, העוררים יכולים ולפחות מהפן העקרוני להגיש ערר בו הם מלינים על כך שלא ניתנת בעניינם החלטה ברם ערר כזה איננו יכול להיות מאוחד עם ערר של מי שקיבל החלטה ומערער על תכנה. לא מדובר באותו נושא.

יחד עם זאת, כדי להגיש ערר על העורר "להיפגע" מהחלטה של המשיבה ולכן גם נכון יהיה לפנות תחילה למשיבה ולבקש באופן מפורש החלטה כלשהי בעניינו, ככל שהמשיבה תזרז הטיפול ותוציא החלטה לגופו של עניין מה טוב, ככל שיינתן נימוק טוב שיתקבל על דעת העורר מדוע לא ניתן לזרז את ההחלטה לגופו של עניין או שהמשיבה תודיע על הסכמה לפיה זכויות מי שתביעתו לא הוכרעה לא תיפגענה-גם טוב, ואם גם במקרה של פניה בבקשה לקבלת החלטה לא תשיב המשיבה תוך זמן סביר (45-60 יום) או אז יהיה קל יותר לוועדת הערר להכשיר ערר על "אין החלטה".

ניתנה היום, י' אב תשע"ד, 06 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.