אזריאל ואח' נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה

יו"ר הוועדה, כבוד השופטת אורית וינשטיין:

פתח דבר:

המחלוקת בערר זה עוסקת בשאלה מהו הנכס שרכשו העוררים, בני הזוג, יוסף ואלונה אזריאל (להלן יחד - העוררים), – האם כטענתם רכשו "דירת מגורים", או שמא רכשו קרקע, כפי עמדת המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין חיפה (להלן – המשיב).

הערר ענינו בהחלטת המשיב מיום 17.1.2021, בה דחה את השגת העוררים על שומת מס רכישה וכן על החלטת המשיב להטיל קנס גירעון בשיעור של 30% על העוררים. המשיב קבע בהחלטה בהשגה כי הנכס שרכשו העוררים הינו קרקע ולא "דירת מגורים" – כמשמעותה בסעיף 9(ג) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן - חוק מיסוי מקרקעין או החוק) בשל כך שהמבנה שעמד על המקרקעין – נהרס ותחתיו נבנה בניין חדש.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

1. ביום 31.8.2016 נחתם הסכם מכר (להלן – הסכם המכר) בין שמואל ואביהו גרוברמן (להלן – המוכרים) לבין העוררים, למכירת בית מגורים המצוי בגוש 10445 חלקה 132 ברחוב יוסף פישר 8 בקריית ביאליק (להלן – הנכס) תמורת סך של 2,330,000 ₪.
2. ביום 20.9.2016 דיווחו העוררים למשרדי המשיב על רכישת דירת מגורים במסגרת הסכם המכר (נספח 2 לכתב הערר).

העוררים הצהירו כי הדירה שרכשו תשמש למגורים בשלמות וכחטיבה אחת וכי הם מתחייבים למכור את דירתם הנוספת בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק, ולפיכך ביקשו לשלם מס רכישה על דירת מגורים יחידה. שומתם העצמית של העוררים בגין רכישת הנכס מושא הסכם המכר הועמדה על סך של 32,024 ₪. בהמשך, מכרו העוררים את דירתם הנוספת בפרק הזמן הקבוע בחוק.

המשיב לא הוציא לעוררים שומה לפי מיטב השפיטה בתוך 8 חודשים ממועד שומתם העצמית.

3. ביום 30.4.2020 נשלחה החלטה על תיקון שומה, אלא שכותרתה היתה "פירוט נימוקים לקביעת שומת מס רכישה לפי מיטב שפיטה לפי סעיף 79א(א) ברכישת זכות במקרקעין" (נספח 5 לכתב הערר). בהחלטה ציין המשיב כי השומה בגין הנכס תוקנה לרכישת קרקע, לאחר בחינה מחודשת ובדיקה של היתר הבניה, כמו גם ביקור שערך המשיב במקום, בו הסתבר כי הדירה נהרסה. בנוסף, ציין המשיב כי ייבדק נושא הטלת קנס גירעון, וזאת לאור העובדה כי הבית שנרכש בהסכם המכר – נהרס.

לאחר תיקון השומה, העמיד המשיב את סכום מס הרכישה על סך של 139,800 ₪.

4. ביום 7.8.2020 הוגשה השגה על החלטתו של המשיב לתקן את השומה (נספח 6 לכתב הערר). בהשגה העלו העוררים טענות באשר להחלטת המשיב להוציא כביכול שומה לפי מיטב השפיטה בלא כל נימוק ממשי מלבד הריסת הבית. עוד נטען, כי עובדת הריסת הבית אינה מובילה בהכרח לתיקון השומה, וכשלעצמה אינה מקימה למשיב זכות להוציא שומה לפי מיטב השפיטה. העוררים ביקשו כי השומה העצמית תיוותר על כנה.
5. ביום 17.1.2021 דחה המשיב את השגת העוררים וחזר על קביעתו כי העוררים רכשו קרקע ולא דירת מגורים כהגדרתה בחוק מיסוי מקרקעין (נספח 7 לכתב הערר). המשיב ציין כי נפלה טעות סופר במסמך תיקון השומה שכותרתו "שומה לפי מיטב שפיטה מכוח סעיף 79א(א)", וכי בפועל מדובר בתיקון שומה אשר בסמכותו של המשיב מכוח סעיף 85(א) לחוק, ולא בשומה לפי מיטב השפיטה.
6. ביום 20.1.2021 החליט המשיב לחייב את העוררים בקנס גירעון לפי סעיף 95(ב) לחוק מיסוי מקרקעין, בסך של 32,333 ₪ המהווים 30% מסכום הגירעון. בנימוקיו ציין המשיב כי כוונתם של רוכשי הנכס במועד הרכישה, הייתה לבנות בית מגורים חדש לאחר הריסת הבית הישן.

על כך הוגש הערר דנן.