יוניון נכסים בע"מ נ' מס שבח נתניה

לפני בקשה מטעם העוררת, לפסול עצמי מלדון בערר נשוא תיק זה. בקשה זו נובעת מכך שבספר שהייתי שותף לחיבורו, נקטנו עמדה בנוגע לשאלה המשפטית הדורשת הכרעה בערר זה.

לאחר ששקלתי את הבקשה, את תשובת המשיב ואת תגובת העוררת, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות וזאת מהטעמים עליהם אעמוד בהמשך.

הבקשה והרקע לה:

1. הערר שלפני ולפני חברי לוועדת הערר, עוסק בשאלה משפטית ממוקדת: תחולתו על חברה של סעיף 48א(ה) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, העוסק בפריסת השבח על פני מספר שנים.

2. הצדדים הגישו רשימת מוסכמות ופלוגתאות אשר ייתרה את הצורך בשמיעת ראיות, והתיק נקבע לסיכומי הצדדים.

3. במסגרת סיכומים שהגיש, הפנה המשיב לעמ' 507 לספרי, אשר נכתב יחד עם שי אהרונוביץ', מיסוי מקרקעין - פרשנות הלכה ומעשה (2017), שם נכתב:

   "על פי לשון הסעיף האפשרות לבצע פריסה תחול רק על יחיד ואינה חלה על תאגיד, זאת היות וסעיף 48א(ה)(1)(א) לחוק מפנה לשיעורי המס הקבועים בסעיף 48א(ב) לחוק אשר עוסקים בשיעורי המס על השבח הריאלי אצל יחיד, בעוד שיעור המס אשר חל על תאגיד, קבוע בסעיף 48א(א) לחוק. אין ספק כי קיימים מקרים שבהם גם לתאגיד משתלם לפרוס את השבח הריאלי בהתאם לסעיף ואולם לשון החוק ופרשנות רשות המסים היא כי זכות הפריסה שמורה ליחיד ותאגיד אינו יכול לפרוס את השבח הריאלי."

4. לאחר שהוגשו סיכומי המשיב וטרם הגשת סיכומי תשובה מטעמה, הגישה העוררת את בקשת הפסילה שלפני. בקשת הפסילה מנומקת בכך כי הואיל והבעתי את דעתי עלי ספר, הרי שדעתי בסוגיה זו ננעלה והתקבעה. המערערת סבורה כי לא אהיה פתוח עוד לשכנוע ולשינוי, שכן אחרת יהיה בכך לסתור את האמור בספרי אשר פורסם לפני זמן לא רב, בשנת 2017. במצב דברים זה, טוענת העוררת כי "המשחק מכור", ומשכך היא מוצאת חשש ממשי למשוא פנים או לכל הפחות לפגיעה במראית פני הצדק.

    

   דיון והכרעה:

5. סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), בחלקיו אשר עשויים להיות רלוונטיים לבקשה שלפני, קובע:

   (א)שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.