ו.ו. זיגוג ומסגור בע"מ נ' עיריית חיפה

פסק דין

בפניי תביעה כספית ע"ס 100,000 ₪.

התובעת, ו.ו. זיגוג ומסגור בע"מ, הינה חברה העוסקת בעיבוד זכוכית, מסגור והתקנה.

הנתבעת, עיריית חיפה, הינה רשות מקומית הפועלת מכח פקודת העיריות.

לטענת התובעת, ביום 14.09.09 שלחה לה הנתבעת דרישת תשלום בגין חוב ארנונה לעסק ע"ס 13,046.36 ש"ח, מיום 09.08.08 עד 08/09, וזאת לטענתה עבור תקופה בה כלל לא החזיקה במושכר ולא ניהלה במקום עסק כלשהו.

עוד טוענת התובעת, כי בתחילת ינואר 2010 ביצעה הנתבעת עיקול מנהלי (על פי ס' 4 לפקודת המיסים (גביה)) על חשבונות הבנק של התובעת על סך של 13,778.65 ₪. כמו כן, בוצע עיקול ביום 16.11.10 ע"ס 15,129.85 ₪, כאשר לטענת התובעת בסופו של יום, סכומו עמד על סך של 20,000 ₪.

זאת ועוד, התובעת טוענת, כי ביום 18.08.10 עיקלה הנתבעת, בניגוד לחוק, ציוד המשמש אותה לצורך עיסוקה ועבודתה. לטענתה, העיקולים נערכו בגין פניות התובעת לנתבעת במועדים שונים בדרישות לבטל את העיקולים הקודמים.

כך למשל מפנה התובעת למכתבה אל הנתבעת מיום 25.08.10 בו נכתב כדלקמן:

"היות ומרשתי נטשה את המושכר לגביו אתם דורשים מיסי ארנונה לתקופה שמרשתי לא החזיקה בנכס והדבר אף הודע למר אהרון אליאס, סגן מנהל המחלקה לרישוי עסקים, הרי אין כל הצדקה חוקית, כי תבצעו עיקולים אצל מרשתי.

...

ההודעה למר אליאס נעשתה על ידי מרשתי בנוכחות שני עדים מההתאחדות בעלי המלאכה. אחד מהעדים מר יובל נתקה, ימסור עדותו במידת הצורך.

מרשתי נאלצה לנטוש את המושכר לעיל, היות ולא התאפשר לה לקבל רשיון עסק, כתוצאה מהעובדה שלנכס המושכר, לא היה היתר כדין, והמשכיר לא גילה למרשתי על הליקויים עובר לתחילת השכירות.

לו ידעה מרשתי על ליקויי הבנייה במושכר העסק, היא כלל לא היתה שוכרת את המושכר מלכתחילה".

במענה למכתב זה השיבה הנתבעת במכתב מיום 28.10.09 כדלקמן:

"...תשומת ליבך מופנית לסעיף 365 לפקודת העיריות (נוסח חדש) לפיו חלה חובה להודיע במועד על חדילת החזקה בנכס. עד למועד פנייתך שבסימוכין לא התקבלה במשרדנו הודעה כי מרשתך עזבה הנכס בתאריך הקודם למופיע ברישומינו.

לאור האמור לעיל אין באפשרותנו לבטל חיוב מרשתך בארנונה מתאריך הקודם ליום 31.08.09. הינך מתבקש להנחות מרשתך להסיר חובה העומד כעת על סך של 13,509.83 ₪ ערך 11/09- מצ"ב שובר תשלום".

הציטוטים המובאים לעיל במסגרת תחלופת המכתבים בין הצדדים, מהווים למעשה עיקר המחלוקת והטענות המרכזיות בין הצדדים.

התובעת טוענת, כי תשובתה של הנתבעת המצוטטת לעיל אינה נכונה והגיונית, מאחר והיא מציינת כי החוב נשוא העיקולים הינו בגין תקופה המתחילה מיום 01.06.01, כאשר ממועד זה החוב התיישן.

כמו כן, לטענתה, לא ברור כיצד הנתבעת דורשת חוב בגין תקופה שבה התובעת כלל לא החזיקה במושכר. התובעת מדגישה כי נאלצה לפנות את הנכס בתאריך 31.10.07, היות וכפי שהוברר לעיל, לא התאפשר לה לקבל רישיון עסק וזאת בניגוד להבטחות המשכירה כלפיה.

לטענת התובעת, עוד ביום הפינוי, דהיינו ביום 31.10.07 הודיעה לנתבעת בדבר פינוי המושכר וסיבת הפינוי, כאשר ההודעה נמסרה למר אהרון אליאס, סגן מנהל מחלקת רישוי עסקים (להלן: "מר אליאס"), בנוכחות שני עדים מהתאחדות בעלי המלאכה.