התקבל ערעורו של אב כנגד הגירת בנו הקטין לגרמניה

כב' השופטת י' שטופמן:

א.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א מיום 7.8.06, (כב' השופטת ט' קופלמן - פרדו) לפיה התיר בית המשפט למשיבה להגר לגרמניה עם הקטין, י', בנם של הצדדים. בית המשפט התיר את ההגירה  לפרק זמן של שנה, אשר בסיומה אמור בית המשפט קמא לבחון את החלטתו, בכל האמור לגבי  שמירת הקשר  בין המבקש לקטין.

            ביום 24.10.06, בהסכמת המשיבה, ניתנה רשות ערעור, ובקשת רשות הערעור נדונה כערעור, בפני מותב שלושה.

ב.         העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן:

המערער הוא יהודי, יליד 1971, תושב ישראל, המחזיק באזרחות כפולה ישראלית ובריטית.

המשיבה, ילידת 1963, היא אזרחית גרמניה ותושבת גרמניה, נוצריה על פי  דתה. המשיבה עובדת כדיילת בחברת התעופה הגרמנית "לופטהאנזה".

המערער והמשיבה הכירו זה את זו, בחודש אוקטובר 1995, בעת  טיול בהודו. המשיבה הגיעה להודו במהלך חופשה מעבודתה, והמערער בילה בהודו את חופשת הסמסטר מלימודיו. באותה עת היתה המשיבה נשואה לבעלה לשעבר.

בתום הטיול בהודו, חזרו הצדדים איש לארצו, המערער לישראל והמשיבה לגרמניה,   אולם נותרו ביניהם קשרי מכתבים וטלפונים. החל מחודש מאי 1996, החלה להתפתח מערכת יחסים זוגית בין הצדדים. המערער המשיך להתגורר בישראל והמשיבה בגרמניה, אולם המשיבה הגיעה לישראל בקביעות, בתדירות של פעם או פעמיים בכל חודש.

בחודש נובמבר 1996 התגרשה המשיבה מבעלה. במהלך השנים 1998-1999 התגוררו הצדדים יחד בדירה שכורה בחיפה וניהלו משק בית משותף. במהלך כל אותה תקופה המשיכה המשיבה לעבוד כדיילת אוויר, בחברת "לופטהאנזה" אולם מרכז חייה היה בישראל, ושהותה בישראל הוסדרה באשרת תייר, שהוארכה מעת לעת.

ביום 30.7.01 נולד הקטין י' בגרמניה, וכחודש לאחר הלידה חזרו הצדדים עם בנם התינוק לישראל.

הצדדים והקטין התגוררו בישראל, ובהסכמת המערער טסו המשיבה והקטין לביקורים בגרמניה, בכל פעם למשך כשבועיים שלושה, וזאת מיום לידתו של הקטין, בחודש יולי 01' ועד חודש פברואר 03'.

ב- 17.3.03 טסו המשיבה והקטין לגרמניה. טיסה זו תוכננה בשל החשש לפרוץ מלחמה בין ארה"ב לעיראק.

המשיבה והקטין טסו לגרמניה, כאמור,  בהסכמת המערער, אולם לא שבו לישראל, בתום תקופה קצרה, כפי שנהוג היה עד אותו מועד.

המשיבה הודיעה בשיחה טלפונית למערער כי אין בכוונתה לחזור עם הקטין לישראל.

ביום 14.4.03 הגישה המשיבה כנגד המערער תביעה למשמורת, בבית משפט בגרמניה, ועתרה לקביעתה כמשמורנית בלעדית לקטין.

ביום 19.4.03 הגיע המערער לגרמניה והגיש תביעה על פי אמנת האג, להשבת הקטין לישראל.

ביום 17.6.03 ניתן פסק דין בעתירת המערער, אשר הורה על השבתו המיידית של הקטין לישראל. בפסק הדין נקבע, בין היתר, כי מקום מגוריו הרגיל של הקטין הוא בישראל.

עוד נקבע כי לשני ההורים משמורת משותפת על הקטין, וכן נקבע כי שהיית הקטין בגרמניה, על פי החלטת המשיבה וביוזמתה, היתה שלא כדין ובניגוד לאמנה.

ביום 27.6.03 הגישה המשיבה ערעור על החלטה זו, וביום 2.10.03 ניתן  פסק דין הדוחה את הערעור.