התניית מתן רשות להתגונן בהפקדת ערבות כספית

1.         התובעת, חברה זרה בשם Dow Europe GmbH הגישה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעת, חברת זכוכית דרום (1982) בע"מ.

2.         לפי כתב התביעה, התחייבה הנתבעת, בהסכם בכתב, לשלם לחברה זרה בשם             Dow Automotive AG, חוב בסך כולל של 170,480.8 פרנקים שוויצרים, בתשלומים אשר פורטו בהסכם, בסך 13,000 פר"ש כל אחד (למעט התשלום האחרון בסך של 14,480.8 פר"ש).

3.         לטענת התובעת, הפרה הנתבעת את התחייבויותיה לפי ההסכם ונותרה חייבת סך של 539,088 ש"ח נכון ליום 27/10/2005.

4.         לפי כתב התביעה, במקביל לאירועים אלה, בחודש פברואר 2003 הפכה חברת             Dow Automotive AG לחברה בערבון מוגבל בשם Dow Automotive GmbH ולאחר מכן התמזגה חברה זו לתוך התובעת, חברת Dow Europe GmbH.

בכך, נטען בכתב התביעה, עברו כל זכויותיה והתחייבויותיה של Dow Automotive AG, לרבות זכויותיה על פי הסדר החוב עם הנתבעת, לבעלות התובעת.

5.         הנתבעת הגישה בקשה לסילוק על הסף של התביעה - מחיקתה או דחייתה וכן בקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" מכתב התביעה או לחילופין, למתן רשות להתגונן.

כאן המקום לציין כי הנתבעת בחרה שלא להגיש תצהיר יחד עם בקשתה למתן רשות להתגונן.

6.         בקשתה של הנתבעת לסילוק על הסף התבררה בפני כב' הש' חיים חדש במסגרת בש"א 423/06 וביום 11/10/2007 נדחתה על-ידו.

נותרו אם כן, לדיון בפני, בקשתה של הנתבעת למחוק את מכותרת כתב התביעה את המילים "בסדר דין מקוצר" ובקשתה למתן רשות להתגונן.

מאחר שלא הוגש תצהיר, החלטתי לדון בשתי בקשות אלה במאוחד ולהחליט בהן על-פי כתבי הטענות שהגישו הצדדים.

7.         דיון והכרעה בבקשה למחיקת כותרת

טענותיה של הנתבעת בעניין מחיקת הכותרת מפורטות עמ' 9 לבקשתה והן, בתמצית, כי אין ראשית ראיה בכתב, כנדרש בדין, לאותה שרשרת של העברת זכויות ומיזוגים המגיעה מחברת Dow Automotive AG עד לתובעת בכתב התביעה.

כלומר, טוענת הנתבעת, כי ראשית הראייה בכתב החסרה, לטעמה, נוגעת לעצם זכותה של התובעת לעמוד בנעליה של Dow Automotive AG עימה כרתה הנתבעת את הסכם הסדר החוב.

8.         טענותיה של הנתבעת הן כי הראיות אשר כן צורפו לכתב התביעה אודות אותה שרשרת העברת זכויות ומיזוגים בין חברות שונות, עד לתובעת, אינן קבילות כראייה משני טעמים עיקריים שהעלתה הנתבעת:

א.      א.      אין הם מראים כי לפי הדין החל עליהם הושלמו אותן העברות זכויות ומיזוגים כדין.

ב.      ב.      המסמכים עצמם אינם קבילים משום שתרגומם של המסמכים לא נעשה כדין.

9.         לעניין קבילותם של מסמכי המיזוג והעברת הזכויות

קבילותן של הראיות בכתב אשר מוגשות בתביעה בסדר דין מקוצר אינה נבחנת בשלב מקדמי זה של הדיון. כל שנדרש היא ראשית ראייה בכתב לעצם קיומה של התחייבות בין הצדדים ושאלת קבילותה של אותה ראייה ועמידתה בתנאי פקודת הראיות תיבחן במהלך הדיון בתיק העיקרי.

שהרי כבר נפסק כי: " " טענה זו מקומה בדיון המשפטי עצמו, המתנהל לאחר מתן רשות להתגונן. לענייננו די בנספחים ה'1 וה'2 כדי למלא אחר דרישת תקנות 202(1)(א) ו-203 לתקנות סדר הדין האזרחי. המסמך עצמו אינו דרוש בשלב זה כאמצעי הוכחה (ראה לעניין זה זוסמן בספרו הנ"ל, שם). " עא 89 / 688 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (3) 188, עמוד 197. (ההדגשות שלי - י.ב.).