התנגדות לצו קיום צוואה בטענה שהמנוח נתן לאחר מתנת שכיב מרע בלא עדים

א. רקע ובקשות הצדדים

בפני בית הדין מונחת צוואת המנוח, נושאת בראשה את התאריך 8 בספטמבר 2011. בתחתית העמוד יש תוספת, הנושאת את התאריך - אוקטובר 2013. דף נוסף מצורף לצוואה תחת הכותרת "ידיעות שונות" ובו פירוט נוסף בנוגע לעיזבון.

בעניינה של צוואה זו הוגשה בקשה לקיום צוואה.

כמו כן, נפתח תיק "התנגדות לצו קיום צוואה" על ידי הגב' א'.

הגב' א' אינה טוענת שנפל פגם בצוואה, ואינה מתנגדת לעמוד הראשון שלה, אלא שטוענת שיש צוואה נוספת, צוואה בעל פה, מאוחרת לצוואה הנזכרת. בצוואה בעל פה נקבע כי היא הזכאית לזכויות הפנסיה. כמו כן, טוענת שאין לתת תוקף של צוואה לדף הנוסף המצורף לצוואה. יצוין כי בדף הנוסף יש התייחסות ספציפית לנושא הפנסיה.

לדבריה, היא שמעה את הצוואה בעל פה מפיו של המנוח ארבעה ימים לפני מותו, בתאריך 15.2.2018. תוכנה של אותה צוואה היא, שהמנוח מצווה את כל זכויות הפנסיה שלו לגב' א', הידועה בציבור שלו. הגב' א' רשמה "זיכרון דברים" המתעד, לטענתה, צוואה בעל פה זו. לאחר מכן הפקידה את זיכרון הדברים אצל הרשם לענייני ירושות.

בקשתה – לקיים את הצוואה שבכתב, ולצד זאת לקיים את הצוואה שבעל פה.

המנוח נפטר בתאריך ה' אדר תשע"ח (19.2.2018).

המבקשים טוענים שיש לדחות את הבקשה לאישור הצוואה בעל פה. כמו כן, מבקשים לאשר את הצוואה שבכתב על שני עמודיה. עוד הם מבקשים לחייב הגב' א', הוצאות משפט, שכן מחמת התנגדותה נאלצו לשכור טוען רבני. לטענתם, יש לחייבה על פי ההלכה לאור העובדה שהיה ברור שאין בסיס לבקשה, ובפרט לאחר שפנתה לעו"ד, שוודאי יודע שאין בסיס לבקשתה, ובגלל הגשת בקשה כזו, נאלצו המבקשים לשכור אף הם את שירותיו של טוען רבני.

דיון והכרעה

ב. צוואה בעל פה על פי ההלכה והחוק

על פי ההלכה יש בסיס למתן תוקף לצוואה בעל פה, אשר נאמרת במצב של חולי, שבסופו פטירת המצווה. הדברים מפורשים ומפורטים בשולחן ערוך חושן משפט סימן רנ. נצטט מעט מסעיפים ההלכה בסימן זה:

סעיף א - מתנת שכיב מרע אין צריך להקנותה בשום אחד מדרכי ההקנאה, שדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו.

סעיף ד - אין כל הדברים הללו אמורים אלא בנותן כל נכסיו ולא שייר כלום, אבל אם שייר כלום שלא נתן, דינו כמתנת בריא שאינה נקנית אלא בקניין.

סעיף ז  - במה דברים אמורים שמתנת שכיב מרע שיש בה שיור אינה נקנית אלא בקניין ואם עמד אינו חוזר, כשנתן סתם. אבל אם פירש מחמת מיתה, או אפילו לא פירש אלא שנראה מתוך דבריו שהוא נותן מחמת מיתה כגון שמתאונן על מיתתו וכיוצא בזה, אפילו אם יש בה שיור נקנית באמירה בלא קנין, לכשימות, ואם עמד, חוזר אפילו יש בה קנין במקצת.

ובהיבט החוקי נקבע בחוק הירושה, סעיף 23:

(א)      שכיב מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל-פה בפני שני עדים השומעים לשונו.

(ב)      דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזיכרון דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל רשם לענייני ירושה; רישום, חתימה והפקדה כאמור ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם.