התנגדות לבקשת פטנט מס' 129724 (בקשה להורות על קיום החלטה לעניין הוצאות)

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

התנגדות לבקשת פטנט מס' 129724

(בקשה להורות על קיום החלטה לעניין הוצאות)

ה  ח  ל  ט  ה

1.      לפני בקשתה של מבקשת הפטנט (להלן: "המבקשת") מיום 3.10.2010 להורות למתנגדת (להלן: "המשיבה") לקיים את החלטתו של כב' סגן רשם הפטנטים (כתוארו אז) מיום 10.12.2008 בעניין בקשה לחיקור דין בערכאה זרה. למעשה, מתייחסת הבקשה לחלק ההחלטה המתייחס לשאלת הנשיאה בהוצאות קיומו של חיקור הדין. בהחלטתי זו אתייחס אך ורק להיבט זה של ההחלטה ולא לכל היבט אחר.

2.      בסעיף 20 להחלטתו, קבע כב' סגן הרשם, כדלקמן:

"המבקשת [המתנגדת למתן הפטנט דכאן] תדאג לפעול מול הנהלת בתי המשפט לביצוע החלטתי זו ותשא בכל העלויות הכרוכות בעניין, לרבות הוצאות המשיבה [מבקשת הפטנט דכאן] , בהטסת צוות מטעמה לסלובניה ושהותו שם."

3.      עוד בטרם בוצע חיקור הדין בפועל, נערכה בין הצדדים התכתבות בעניין ההוצאות להן תידרש המבקשת להוציא לצורך זה, אשר בעיקרה נסובה סביב מספר הנציגים שיישלחו מטעמה והמחלקה בה יוטסו - מחלקת תיירים או מחלקה עסקית.

4.      ביום 8.8.2010 שלחה המבקשת למשיבה דרישה להחזר הוצאותיה אשר עמדו על סך 76,449.7 ש"ח, וזאת בגין שליחתם של ארבעה נציגים במחלקת עסקים לסלובניה למשך שלושה לילות (שני עו"ד בטיסה מישראל, ראש מחלקת קניין רוחני בסניף מלונדון ומנהלת ממחלקת הקניין הרוחני של המבקשת מיפן).

5.      ביום 1.9.2010 העבירה המשיבה למבקשת תשלום בסך 25,398.41 ש"ח בלבד, וזאת בהתאם לתחשיב שערכה ובו השמיטה ההוצאות שנדרשו בגין עלויות נסיעתה של אחת מנציגי המבקשת - כך ששולמו הוצאותיהם של שלושה נציגים בלבד (ללא הנציגה שהגיעה מיפן). כמו כן, קיזזה המשיבה בתחשיב שערכה את הפרש העלויות שבין עלות כרטיסי הטיסה שנרכשו במחלקת עסקים לבין עלות משוערת של טיסה במחלקת תיירים.

6.      אם כן, סלע המחלוקת בין הצדדים במקרה זה הנו באשר ליתרת היקף ההוצאות בהן חייבת המתנגדת לשאת וזאת לנוכח חילוקי דעות באשר לסבירות הוצאותיה בפועל של מבקשת הפטנט.

7.      אין בידי לקבל את גישתה של המבקשת לפיה על המשיבה לשאת בהוצאותיה של המבקשת ללא מגבלה או תנאי. ברי כי הגם שלא פירט כב' סגן הרשם בהחלטתו מהו היקף ההוצאות בו תידרש המשיבה לשאת, אין משמעה כי כל הוצאה אותה תוציא המבקשת תכוסה על ידי המשיבה.

8.      נשאלת אפוא השאלה האם ההוצאות שהוציאה המבקשת עומדות בגדר מבחן הסבירות ההכרחיות והמידתיות לשם ניהולו של הליך חיקור הדין. כך למשל, אין הכרח לשפות בעל דין על כל הוצאה שהוציא בפועל אם אין היא הכרחית לניהול ההליך וכל יסודה הוא בזהירות יתר שנקט (ראה: בג"צ 891/05 תנובה נ' משרד התעשייה והמסחר, פ"ד ס(1) 600).