התנגדות לבקשה לשימוש בקרקע נכתבה בתום לב ואינה מהווה הוצאת לשון הרע

1.         התובע (להלן: "פייגנבלט" או "התובע") הגיש תביעה נגד הנתבעים בגין פרסום לשון הרע וכן  פיצוי על פי סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין, על סך 100,000 ש"ח

2.         פייגנבלט הוא איש עסקים, שלו נכס ברחוב המעפילים 11 כפר שמריהו בגוש 6666 חלקה 311 (להלן: "הנכס").

3.         הנתבעים הם הבעלים של בית ברחוב החורש 3 בכפר שמריהו.

4.         תמצית טענות התובע:

א)         התובע טען, כי הנכס נמצא באחד המקומות הסואנים של כפר שמריהו והוא משמש מזה שנים רבות לשימוש מסחרי ומשרדי.

הוא ביקש לקבל שימוש חורג למשך שלוש שנים במגרש המקיף את הנכס לצורכי חניה בנכס והנמצא בסמיכות לבית מגורי הנתבעים.

ב)         ביום 21/10/04 שלחו הנתבעים כתגובה מכתב ליו"ר הוועדה המקומית יעל גרמן ובו כתבו הנתבעים בין היתר:

"ה. בבקשת המבקש נטען כי השימוש הציבורי הינו ל- 3 שנים בלבד. נשאלת השאלה מה מסתתר מאחורי הצהרה תמימה זו??. לדעתינו המבקש מנסה להסיח הדעת, להקהות את חושי אנשי הוועדה, ולסובבם בכחש, כך שיקל עליהם לאשר בקשתו.

ו. כדי לעמוד על כוונותיו האמיתיות של המבקש שמדובר לדעתינו בבצע כסף בלבד ותו לא, הרינו להביא לידיעתכם כי לפני כשלוש שנים, בנה המבקש על גג ביתו אנטנה סוללרית גדולה שלא חוק, תוך רמיסת החוק ופגיעה בבריאות כל דיירי הסביבה. לאחר מאבק עיקש של כל התושבים באיזור, הכירו בצדקתינו, ולפני כשנתיים אנטנה סוללרית זו אכן הוסרה".

המכתב צורף נספח א' לכתב התביעה.

המכתב הוא התנגדות לבקשה לשימוש בקרקע אשר הופנה, כאמור ליו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בהרצליה.

ג)          התובע טען, כי מדובר בדברים שנכתבו מתוך ידיעה ברורה כי אלו דברי שקר פוגענים.

הנתבעים ידעו, כי קיים היתר להצבת אנטנה סלולרית.

ד)         ביום 21/12/04 פנה ב"כ התובע לנתבעים וביקש בין היתר התנצלות אך ביום 26/12/04 במקום להתנצל, שלחו הנתבעים מכתב ליו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה (נספח ד' לכתב התביעה) ובסעיף 3 א' למכתב, נכתב:

"מרשי מבקשים מהוועדה עוד בטרם יחרצו את דינם, לבדוק הלכה למעשה אם נכונות השמועות לפיו כביכול על פניו הכשיר המבקש את הקרקע לעיל לחניון עוד בטרם ניתנה החלטה בעניין זה".

ה)         התובע מבקש, פיצוי אשר הוגבל מטעמי אגרה לסך של 100,000 ש"ח.

(בכתב התביעה ביקש גם התנצלות אך לא חזר על כך בסיכומיו).

5.         תמצית טענות הנתבעים:

א)         הנתבעים טענו, כי אין כל עילת תביעה נגדם. האמירות המיוחסות להם נעשו על ידם ו/או על ידי בא כוחם במסגרת הליך התנגדות לבקשה לשימוש חורג לצרכי חניה בפני הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בהרצליה והאמירות הללו הן בגדר "פרסום מותר" וכן חוסות תחת ההגנה של סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965. (להלן: "החוק").