התנגדות התובעת כנושה בעזבון – מכוח איסור עשיית עושר ולא במשפט ו/או מכוח כל חוק אחר ו/או דין אחר

1. ביום 3.9.92 נפטרה המנוחה דבורה כהן. בצוואה מיום 1.12.91 צוותה לתובעת, שהיא
אחייניתה, מחצית מעזבונה, ואת היתרה הורישה לשאר קרובי משפחתה.

התובעת התנגדה לקיום הצוואה. בעלי הדין הסכימו באותו הליך כי ביהמ"ש )השופט איתמר
פלפל( יכריע על פי שיקול דעתו לפי ס' 79 א' לחוק בתי המשפט ]נוסח משולב[ תשמ"ד -
1984. בית המשפט קיים את הצוואה, תוך שאמר בפסק דינו כי מכח הסכמת בעלי הדין
זכויותיה של התובעת שבפני כנושה של העזבון, לא תהיינה מושפעות מהחלטת בית המשפט.

2. התביעה שבפני הוגשה על ידי התובעת כנושה בעזבון, לאחר שהגישה דרישה למנהל
העזבון. מנהל העזבון דן בתביעותיה השונות של התובעת ונתן בהן החלטה מפורטת ומנומקת
ביום 18.8.96.

התובעת אינה מרוצה מהחלטתו של מנהל העזבון והגישה תביעה זו נגד העזבון. התביעה היא
כלשונו של סעיף 13 לכתב התביעה "מכח איסור עשיית עושר ולא במשפט ו/או מכח כל חוק
ו/או דין אחר."

3. מנהל העזבון אינו חולק על כך שהתובעת טיפלה במנוחה בשנותיה האחרונות. לטענת
התובעת, הקדשת הזמן למנוחה מנעה מהתובעת אפשרות לעבוד באופן סדיר, ולפתח את קידומה
המקצועי כד"ר לחינוך. לחלופין, התביעה היא לשכר בגין הטיפול במנוחה וכן נתבע שכר
תמורת הטיפול בענייני העזבון מאז פטירת המנוחה בשנת 1992.

התובעת העידה כי )בע' 13( "היתה הבטחה מפורשת ]של המנוחה - ג.ק.[ שאפוצה על מה שאני
עושה. היא כל הזמן אמרה לי הכל שלך. את היחידה המטפלת בי את כמו בת שלי. אני משאירה