התיישנות פסק דין במקרקעין

האם יש לדחות על הסף תביעה לפירוק שיתוף ודמי שימוש ראויים  מחמת התיישנות, מעשה בית -  דין, מניעות, השתק וחוסר תם לב?

א.         רקע עובדתי

1.         התובעים והנתבעים רשומים בלשכת רישום המקרקעין כבעלים במשותף של שני נכסי מקרקעין שונים. האחד ברח' ____ והשני ברח' _____  ב_____(להלן: "הנכסים").

2.         מקור זכויותיהם של הצדדים נעוץ ב"אבות המשפחה" - המנוח ח' מ' ז"ל שנפטר בשנת 1960 ואשתו המנוחה ש' מ' ז"ל שנפטרה בשנת 1967  - שהיו בעלי הנכסים (להלן: "המנוחים").

3.         אחרי פטירתם, הועברו הזכויות בנכסים ליורשיהם וליורשי יורשיהם, בהתאם לצווי ירושה.

4.         על פי הרישום בלשכת רישום המקרקעין, לתובעת מס' 1 חמישית מהזכויות בנכסים, לתובעים 2 ו - 3  עשירית ואילו לתובעת מס' 4 חלק קטן יותר.

5.         הנתבעים 1-10 (להלן: "הנתבעים") אף הם בעלי זכויות בנכסים וחלקם מחזיקים בנכסים עשרות שנים ולא משלמים כל דמי שימוש ראויים לתובעים.

 6.        התובעים הגישו תובענה זו שעניינה פירוק השיתוף בנכסים ודמי שימוש ראויים בגין שבע השנים שקדמו להגשת התביעה. גם כנגד הנתבעים 11-13  - שאף הם בעלי זכויות בנכסים -  הוגשה התביעה מלכתחילה, ואולם הם הודיעו על תמיכתם בעמדת התובעים והם עותרים לאותם סעדים.

7.         לטענת  התובעים, הם נושלו מזכויותיהם הקנייניות בנכסים ע"י הנתבעים, אשר "עשו בנכסים כבתוך שלהם" מבלי לשתף אותם בשכר דירה או בשכר ראוי.

8.         לדבריהם: " במהלך כל התקופה של 48 שנים שממועד פטירת המנוח.... וכן במהלך כל התקופה של  41 שנים ממועד פטירת רעייתו... הנתבעים החזיקו בנכסים, סרבו לתת לתובעים שכר דירה כלשהו, עשו ככל העולה על רוחם בלי לקבל את רשות התובעים ומבלי ליידע אותם על מעשיהם... ומבלי להעביר להם את חלקם ברווחים" (סעיף 17 לכתב התביעה).

9.         הסכסוך בין הצדדים והוריהם, הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בסוף שנות השישים של המאה הקודמת ובית המשפט מינה למנהל עיזבון המנוחים, את עו"ד י' ע', במסגרת תיק עיזבונות 2560/68.

10.        ביום 15.3.72 ניתנה החלטה ע"י כב' השופט יצחק שילה ז"ל (להלן: "ההחלטה") והוא הורה:

 " למכור הנכסים למרבה במחיר (את כל הנכסים) ולחלק בין היורשים. הוראות אלו תהיינה בטלות אם תוך חודש ימים יוגש הסכם חלוקת רכוש בין כל היורשים".     

11.        התובעים טוענים כי החלטה זו מעולם לא בוצעה ויש לבצעה כיום. לפיכך, הם הגישו את תביעתם לפירוק השיתוף בנכסים.

12.        בתחילת שנות האלפיים, פנו חלק מהתובעים לפקיד ההסדר על  מנת לרשום את צווי הירושה  ולגרום לרישום הזכויות בפנקס הזכויות שבלשכת רישום המקרקעין. לאחר שהתובעים הגישו לפקיד ההסדר מסמכים ותצהירים שונים (שחלקם צורפו לתצהירי העדות הראשית של התובעים), ניאות פקיד ההסדר לרשום את זכויות הצדדים בלשכת רישום המקרקעין בהתאם לצווי הירושה. 

13.        הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה על הסף עקב טענות מקדמיות. לטענתם, התביעה התיישנה מאחר וחלפו יותר מעשרים וחמש שנים מאז שניתנה ההחלטה. 

14.        כמו כן לדבריהם, מאחר והנתבעים נוהגים בנכסים מנהג בעלים עשרות שנים, אין לתובעים כל זכויות בנכסים. לטענתם, נערכו לפני עשרות שנים הסכמים בין היורשים ובמסגרתם שולמו לתובעים  כספים כאשר בתמורה, ויתרו התובעים על זכויותיהם. הנתבעים טוענים כי מצב ההחזקה של הנכסים בפועל, משקף את הבעלות האמיתית בנכסים ולא הרישום בלשכת רישום המקרקעין. לדבריהם,  העובדה כי הנכסים לא נמכרו עד היום כפי שנקבע בהחלטה, מלמדת כי היורשים הגיעו בזמנו להסכם לחלוקת העיזבון.

15.        הנתבעים  אף טוענים כי לאחר שניתנה ההחלטה, נוצר מעשה בי דין ולכן לא יכולים התובעים לתבוע בעילה זהה - פירוק שיתוף - לאחר שכבר לפני כארבעים שנה ניתנה החלטה בדיוק בגין אותה עילה.

16.        הנתבעים מפרטים בכתב הגנתם ובתצהיריהם סכומי כסף שניתנו לתובעים ולמי שמכוחם הם ירשו את הזכויות, וזאת בעקבות הסכמי מכירה שנערכו לטענתם. הנתבעים אף צירפו לסיכומיהם  החלטה על אישור מכירת זכויות של הנתבעת מס' 11 בדירה אחת בנכס שברח' אהרונסון לידי אחד מיורשי המנוחים, שצאצאיו הם בין הנתבעים. ואולם, אין כל אישור כי בפועל נחתם הסכם שעותק ממנו לא צורף.