התובעת, אמו של הנתבע, העניקה לו כסף סמוך לנישואיו לנתבעת. לטענת הכסף ניתן כהלוואה. לטענת הנתבעת מדובר במתנת נישואים. אם אכן במתנה עסקינן האם מדובר במתנה על תנאי מפסיק?

1. התובעת היא אימו של הנתבע 1, הגישה תביעה זו נגד הנתבעים להחזר סך של 40,000 ש"ח
אשר לטענתה נתנה להם באמצעות הנתבע 1 בדרך של הפקדת הסכום ביום 04/08/92 וזאת לאחר
שהנתבע 1 התחייב בפני התובעת כי יוחזרו לה לכל המאוחר בתוך 4 שנים בצירוף ריבית
והפרשי הצמדה. אין מחלוקת כי במועד האמור החשבון היה שייך לנתבע 1 בלבד וכי הנתבעת
2 הצטרפה כשותפה בחשבון בשלב מאוחר יותר, לאחר נישואיהם.

2. על פי גירסת התובעת, במועד הרלבנטי למתן ההלוואה הנ"ל היו הנתבעים בני זוג
שנישאו בסמוך למתן ההלוואה ולטענת התובעת ההלוואה ניתנה לצורך הרחבת דירת מגורים
שהנתבעים התכוונו לרכוש באותה עת. מאחר ותוכניות ההרחבה של הדירה לא יצאו לפועל,
עקב מותו של הקבלן ומאחר שפרץ סכסוך בין הנתבעים שהתגרשו בינתיים, לא נעשה שימוש
בכסף והוא נשאר בפיקדון עצמאי ונפרד כל העת, עד בסמוך למועד הגשת התביעה על ידי
התובעת בתיק זה. התובעת פנתה אל הנתבעים בדרישה להחזיר לה את סכום ההלוואה האמור
אולם בעוד שהנתבע 1 מוכן היה להחזירו, הנתבעת 2 סירבה ועל כן הוגשה תביעה זו.