התובע הצבאי נ' טוראי א.כ.

על פי הודאתו, מורשע הנאשם בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955, על כי נעדר מיחידתו בא"ח x   , מיום  15/11/2009 ועד יום 12/10/016 , בסך הכל  2524 ימים, בהתאם לכתב האישום ולפרטים הנוספים.

ניתן היום,12 בדצמבר 2016, י"ח כסלו תשע"ז, והודע בפומבי ובמעמד הנאשם ובאי כוח הצדדים.

________

נשיאה

גזר דין

הנאשם, טור' א.כ., נותן את הדין בגין היעדרות משירות סדיר לתקופה בת כשבע שנים, שהסתיימה בהתייצבותו.

מכלל הראיות שהוצגו בפני עולה התמונה העובדתית הבאה:

הנאשם, בן לאב ישראלי שעקר לבלגיה, עלה ארצה בהיותו 15 לאור האנטישמיות בבלגיה ובמטרה להתגייס לצה"ל. הוא למד בפנימייה ובחודש אוגוסט 2009 גויס למסלול הכשרת לוחמים בחטיבת גולני, במטרה ללכת בדרכי אביו. הואיל ועלה ארצה בגפו, התגורר בבית דודתו.

במהלך הטירונות התאפיין הנאשם כחייל ממושמע ובעל מוטיבציה גבוהה לשירות קרבי. ביום 5 בנוב' 09', בעודו בטירונות,  יצא את הארץ לבלגיה לביקור משפחתי במסגרת חופשה מיוחדת מאושרת. החופשה הייתה אמורה להסתיים ביום 12 בנוב' 09', אולם החייל לא שב ממנה כנדרש, ומכאן היעדרותו, שנמשכה מעל שבע שנים.

הנאשם לא העיד בפני.

ביחס לסיבה, בגינה לא שב ארצה שמעתי את עדות אביו. האב מסר כי עם הגיעו לבלגיה פגש החייל במציאות משפחתית קשה. אביו ואמו היו על סף פירוד, ואחיו סבל מבעיות נפשיות – אי לכך נשאר בבלגיה על מנת לסייע למשפחה, חרף הפצרות אביו כי ישוב ארצה על מנת לסיים את שירותו.  יצוין כי על פי חוות דעת המפקד מסר האב כי הנאשם סירב לחזור, כיוון שלא רצה לעזוב את חברתו בבלגיה, אולם האב בעדותו מסר כי לא זה היה הטעם העיקרי להיעדרות.

ברבות השנים התגרשו ההורים, והנאשם נותר להתגורר עם אביו ואחיו. למרבה הצער האם חלתה ואף את האח פקדו בעיות בריאות, שלא זה המקום לפרטן. הנאשם עבד במהלך התקופה וסייע בפרנסת המשפחה.    

לאחרונה, לאחר שנים רבות, החליט האב לחזור לישראל, והנאשם עמו. טרם הגעתם, כך לפי עדות האב, פנו לקונסוליה הישראלית בבריסל, על מנת לברר מה יעלה בגורלו עם כניסתו ארצה. הובהר להם כי ייעצר עם הגעתו לנתב"ג וכי צפוי לו עונש הנע בין חודשיים לשישה חודשים.

האב מסר כי במהלך ההליכים המשפטיים פנה במייל אל הקונסוליה על מנת לאמת מידע זה. בהקשר זה הוצגה תכתובת מייל (ס/6) במסגרתו נמסר על ידי הקונסוליה כי לא יתכן שהייתה התייחסות מצדם לעונש הצפוי לנאשם, הואיל והעניין אינו בסמכותם.