התובע הצבאי נ' ח/XXX טוראי א.ב

הנאשם, טוראי א.ב, הורשע על פי הודאתו בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, על כי נעדר מיחידתו במשך  162 ימים, עד למעצרו.

על פי תדפיסו האישי של הנאשם (ת/1), גויס הנאשם לצה"ל ביום 21/10/2015. הוא שובץ ביחידה יא"א ובמהלך תקופת שירותו עד לתחילת ההיעדרות הנוכחית נעדר פעמיים מן השירות לתקופות של 23 ימים ו35 ימים. בגין ההיעדרות האחרונה נשפט בדין משמעתי ונידון לעונש של 10 ימי מחבוש על תנאי ו20 ימים בפועל. מוסכם כי עונש המחבוש המותנה הינו בר הפעלה.

הצדדים הציגו בפניי הסדר טיעון המתחשב בהודאת הנאשם, החיסכון בזמן שיפוטי, משך ההיעדרות, נסיבותיו האישיות וכן מצבה הבריאותי של אימו. מהמכתב שהוגש עולה כי אמו חולה במחלת תרשת נפוצה מזה כחמש שנים, היא מטופלת בבתי חולים באמצעות תרופות וכן עוברת טיפולי סריקות בגופה. הטיפולים מקשים עליה הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה הנפשית ואף משפיעים על יכולתה להתייצב למקום העבודה. משכורתה נפגעה והמשפחה נקלעה לחובות. גם אביו של הנאשם נאלץ לסייע ונעדר מן עבודתו עד כי קיים חשש שיפוטר. הנאשם הגיע לדיון בפני וה"ל אך תוצאות הוועדה לפי מה שנמסר אינן לשביעות רצונו והוא הגיש ערר

על ההחלטה, ערר שטרם נדון.

בנסיבות אלה, שאינן פשוטות, מצאתי לכבד את עתירתם המשותפת של הצדדים לעניין העונש.

על הנאשם נגזרים, אפוא, העונשים הבאים:

1. שישים ושבעה (67) ימי מאסר לריצוי בפועל, שיימנו החל מיום מעצרו.
2. הפעלתו, בחופף לעונש המאסר המוטל בסעיף 1, של עונש המחבוש המותנה, בן עשרת (10) הימים, שהוטל ב-ת/2. סך הכל ירצה הנאשם שישים ושבעה (67) ימי מאסר בפועל.
3. עונש מאסר מותנה בן שישים (60) ימים למשך שנתיים (2), שלא יעבור עבירה לפי סעיף 92 או 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955.

• זכות ערר כחוק.
• ניתנה היום,‏20/12/2016 , ‏כ' כסלו תשע"ז, והודעה בפומבי ובמעמד הצדדים.