השפעת מניעת ביקורים ויצירת ניכור הורי על איזון הנכסים ואכיפת הסדרי ביקורים

הצדדים גרושים ולהם שני ילדים משותפים (15,18). הם חיים בנפרד מחודש אוגוסט 2000.

הואיל והצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה בעניני הרכוש עובר לסידור הגט (4.7.2002) הוסכם, כי הם יתגרשו, והדיונים בעניני הילדים והרכוש יתקיימו לאחר מכן.

במהלך הדיונים החליפה האשה פעמים רבות את עורכי דינה, דבר שגרם לעיכובים ברצף הדיונים, משום שכל עו"ד התחיל את המערכה מתחילה, וניסה את כוחו גם בערעורים שונים (ראה לדוגמה בפרוטוקול הדיון מיום ד' טבת תשס"ו. על הסחבת שנקטו האשה וב"כ ראה גם פרוטוקול ביהמ"ש מיום 19.9.04. כמו כן נמנעה האשה משיתוף פעולה עם פקה"ס ועם ד"ר כלב מנהל היחידה למסוגלות הורית, כפי שעולה ממכתבו לביה"ד מיום 6.2.02).

עתה סוף סוף הסתיימו הדיונים, וב"כ הצדדים הגישו את סיכומיהם. לא נאריך במובאות של דברי הצדדים וב"כ, אלא נדון בכל נושא לגופו, ונביא את עיקרי הטענות לאותו ענין.

למען הקיצור, נכנה אותם 'הבעל ו'האשה' למרות שהם כבר גרושים. התקופה הרלוונטית לנושא 'איזון המשאבים' בין הצדדים היא מיום הנישואין 1.5.83 ועד הפירוד באוגוסט 2000.

א. הנתק שבין הילדים ובין האב

למרבה הצער, בנושא זה, שהוא הכאוב ביותר בתיק, נכשלנו עד עתה בכל הנסיונות להביא לקיום קשר כל שהוא של האב עם הילדים. הצדדים והילדים הופנו למיטב המומחים בשטח זה.

המסקנה העולה מדברי כולם היא, שקיימת הסתה חריפה של האם, והשפעה רעה על התנהגות הילדים, מה שהביא לנתוק מוחלט ולסרבנות קשר בדרגה החמורה ביותר מצד הילדים, זאת לעומת המאמצים הגדולים והמשאבים הכספיים והנפשיים שהשקיע האב בנסיונות שונים על פי עצת המומחים.

גם עו"ד [...] שמונה 'אפוטרופוס לדין' על הילדים אישר בביהמ"ש  (ביום 20.9.06) שהבעל עשה כל מה שהתבקש כדי לאפשר חידוש הקשר.

הוא גם סיפר בביה"ד (ביום 22.1.07): "האשה לא נתנה לי להתקרב לילדים ולא הצלחתי להגיע אליהם, ולכן אני לא חושב שאוכל לשכנע אותם ללכת לטיפול... אם האמא לא מאפשרת לי להתקרב לילדים, אין לי את היכולת לפעול"

בחוות דעת מנומקת ונרחבת (מיום 16.5.02) מנתחים ד"ר יוסף כלב ומומחי היחידה לבדיקת מסוגלות הורית במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב) את אישיותם של שני ההורים ואת מערכת היחסים הכוללת במשפחה. הם מציינים גם את הקשיים שהערימה האשה במהלך האיבחון, ועל נסיונותיה להשפיע על הבודקים באמצעות פניות של גורמים רמי דרג לצוות הבדיקה (מה שלא מנע ממנה עצמה להאשים אח"כ את ד"ר כלב בקבלת שוחד מן הבעל).

לגבי האשה הם מציינים (עמ' 11): "היא חסרת תובנה לגבי תרומתה וחלקה באחריות כישלון חיי הנישואין. האם אינה מודעת שמסרי המצוקה שמשדרת לילדיה תורמים לגיבוש סרבנותם לפגוש את אביהם".

על האב נאמר: (עמ' 17): "במהלך הבדיקה הבודקים לא הבחינו בסימנים ופוטנציאל לתוקפנות, התנהגות בה הואשם קשות על ידי האם וילדיו. על מנת לקבל מידע מעמיק יותר בסוגיה זו ואחרות, נשלח לבדיקה פסיכודיאגנוסטית אצל הפסיכולוג מר אסף לוריא. מתוצאות הבדיקה הובהר חד משמעית: 'הבקרות ההתנהגותיות שלו טובות והוא אינו נוהג לפעול ב-acting out. מתוך המבחנים אין אינדיקציה לסכנת תוקפנות או אלימות".

הבת [...] התבטאה בפני הבודקים אודות האב (עמ' 22):

"בשבילי הוא לא קיים, לא איכפת לי אם הוא ימות, אני לא רוצה שום תקשורת מינימלית איתו".

על הבן [...] נאמר בסיכום (עמ' 26):

"... הוא נוקט עמדה של ביקורת כלפי אביו, שלדידו הוא הגורם הבלעדי לסבלה של אמו. הוא בחר לנתק את עצמו מאביו בעקבות הפנמה של הדמות הדמונית שצויירה ע"י אמו, על מנת לתמוך בקן המשפחתי. הבן הוא דמות קלאסית לילד שמגיב למצוקת הגירושין ע"י תופעה של סרבנות הורית".

במסקנות האיבחון נאמר (עמ' 32): "התופעה של סרבנות הורית שאינה מטופלת מיידית, פוגעת בתהליך גיבוש אישיותו הבוגרת של הילד ועלולה לגרום למספר הפרעות: