השפעה בלתי הוגנת ומעורבות בצוואה

השופט ד"ר קובי ורדי – סגן הנשיאה

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כבוד השופטת שפרה גליק) מיום 22/6/2014 בת.ע: 22477-10-11, 22600-10-11, 15094-02-11 שדחה את התביעה של המערער לקיום צוואת המנוח וקיבל את התנגדות המשיב לקיום צוואת המנוח ומתן צו ירושה אחר המנוח.

הרקע, העובדות והמחלוקת

1. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לגבי צוואתו מיום 27/3/07 (להלן – "הצוואה") של המנוח מ.ר ז"ל יליד 1956 שנפטר ביום 31/1/2008 (להלן – "המנוח").
2. אין מחלוקת שהמנוח נפטר בהיותו נרקומן ואלכוהוליסט כבד, לאחר שגופתו נמצאה מוטלת מספר ימים לאחר פטירתו בדירתו ברחוב מ.א ...ת"א (להלן – "דירת מ.א").
3. יש לציין שביום 23/4/2008 נפטרה המנוחה ר.ס ז"ל, אמו של המנוח, ולאחר מותה מונה עו"ד עופר קאופמן כמנהל עזבון זמני לעזבונה וזאת לאחר שהיא הייתה ערירית ודמנטית בשנותיה האחרונות, מונה לה אפוטרופוס והיא אף אושפזה בבית חולים לאחר שהמנוח תקף אותה בהיותו תחת השפעת סמים ואלכוהול. אח"כ אושפזה במחלקה סיעודית בבית אבות עד למותה.
4. בצוואתו, ציווה המנוח את כל רכושו למערער שאינו קרוב משפחתו, לרבות דירת מ.א ודירה ברחוב ש. ת"א (להלן – "דירת ש.").
5. המתנגד לצוואה, מנהל העזבון הזמני, טען כי הצוואה הוצאה במרמה, תוך השפעה בלתי הוגנת, תוך כדי איום ו/או עושק ו/או כפיה, כשיש לבטל את הצוואה עקב מעורבות המערער בעריכתה ו/או עקב השפעה בלתי הוגנת שהפעיל המערער על המנוח.

כן נטען כי המנוח לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה ושהמערער השתלט על המנוח ועל חייו, הוציא ממנו עוד בחייו כספים רבים והפעיל עליו לחצים שהמנוח לא יכל לעמוד בהם והחתים אותו על צוואה לטובתו.

כן נטען לפגמים צורניים בצוואה.

פסק דינו של בית משפט קמא

6. בית המשפט קמא קבע שנפלו פגמים בצוואה באופן שאין תאריך לחתימת המנוח על הצוואה והצוואה אינה כוללת את הצהרת המצווה כי הצהיר בפני העדים שזו היא צוואתו ובנסיבות אלו חל היפוך הנטל הראייתי כך שעל המערער להוכיח את העובדה שהמנוח יכול היה להבחין בטיבה של צוואה ובהעדרה של השפעה בלתי הוגנת.
7. בית המשפט ציין כי המומחה שמונה לחוות דעתו באשר לכשרות המנוח לעריכת הצוואה – פרופסור פניג (להלן – "המומחה"), לא קבע באופן פוזיטיבי כי המנוח היה כשיר לערוך צוואה במועד בו נערכה. דהיינו המומחה לא קבע באופן פוזיטיבי כי המנוח ידע להבחין בטיבה של צוואה, ומשלא עשה כן, ועול ההוכחה בעניין זה היה מוטל על שכמו של המערער, קבע בית המשפט כי המנוח לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה ודינה להתבטל.
8. כן קבע בית המשפט שגם מהיבט אחר נראה שהמנוח לא יכול היה להבחין בטיב הצוואה שכן מעיון בצוואה עולה שהמנוח לא ידע מה היקף רכושו ולראיה ציווה בצוואתו דירה שהיא בבעלות אמו (דירת ש.), וייתכן שאף לא היה מודע ליורשיו ולא ברור מדוע לא ציווה את רכושו לאימו.
9. לגבי הטענה להשפעה בלתי הוגנת, שהנטל להוכחתה מוטל על הטוען להשפעה כזו, סקר בית המשפט קמא את התקיימות ארבעת מבחני העזר שנקבעו בפסיקה בעניין מרום וקבע שהוכח בפניו על פי התשתית הראייתית שהצוואה נכתבה תחת השפעה בלתי הוגנת של המערער ודינה להתבטל.
10. לגבי מבחן העזר הראשון של "התלות והעצמאות", קבע בית המשפט קמא כי הוכח לפניו כי המנוח חי במצב של הזנחה מזעזעת ובמצב רפואי קשה. כך, התמכרותו לאלכוהול וסמים גברה קודם עריכת הצוואה והוא אושפז אך שבועיים לפני מותו. כן הוכח כי המנוח חי בתנאים בלתי אנושיים ובהזנחה, כשהמערער היה הנפש היחידה הקרובה לו והיה נותן לו כל פעם 50 ₪. בית המשפט קמא קבע כי המנוח לא היה עצמאי במהלך חייו ובוודאי לא בסמוך לפני עריכת הצוואה והיה במצב של "חי מת".
11. לגבי מבחן העזר השני של "התלות והסיוע", קבע בית המשפט קמא כי נראה שהאדם היחידי שסייע למנוח היה המערער, כאשר המנוח אף נתן ייפוי כוח לטובת המערער.
12. לגבי מבחן העזר השלישי של "קשרי המצווה עם אחרים", קבע בית המשפט קמא כי עובר לעריכת הצוואה המנוח היה בודד ומבודד ונטול קשרים חברתיים מלבד המערער.
13. לגבי מבחן העזר הרביעי של "נסיבות עריכת הצוואה", ציין בית המשפט קמא את העובדה שלפי עדות עו"ד בן חור המנוח היה אצלו בתאריך 4/1/2007 בקשר לניסיון למכור את דירת ש. למערער, לאחר שמי שיצר את הקשר בינו למנוח היה המערער, כאשר עו"ד בן חור פנה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין עקב ייפוי הכוח הכללי בלבד שקיבל מהמנוח, אך אז המנוח ביקש ממנו לעצור את הטיפול כי מונה לאימו אפוטרופוס, ועקב כך פנה עו"ד בן חור לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, כאשר הקשר של עו"ד בן חור היה עם המערער ומשעו"ד בן חור החל לפעול ודרש דרישות, בוטלה הרשאתו.