השידור נ' אוחיון

פסק דין

בפני תביעה כספית בסך 3,697 ש"ח (קרן, לא כולל הוצאות ושכ"ט), שהגישה התובעת, רשות השידור, נגד הנתבע, מר ציון אוחיון. התיק נפתח בהוצאה לפועל (תיק 0152561118), והועבר לבית המשפט לאחר הגשת ההתנגדות ע"י הנתבע.

הדיון בהתנגדות התנהל בחלקו באופן בלתי פורמאלי, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, על החקירה, ועל הטענות שעלו בעל פה, שלא לפרוטוקול.

כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

אין חולק, כי הנתבע גר בעבר בשד' ירושלים 213 בתל-אביב, וכי שם החזיק במקלט טלויזיה ושילם את האגרה. לגרסת הנתבע, עזב את הבית בשנת 1992, עקב סכסוך עם אשתו (שמאז נפטרה), ולאחר שהתגורר שנה אצל אחותו, היה נע ונד תקופה, ואז עבר לגור בקרוואן למשך כעשור שנים, עד ששכר את הדירה בה הוא גר היום. לדבריו, לא החזיק במקלט טלויזיה מאז עזיבת הבית בשנת 1992, והמקלט שהיה ברשותו נותר ברשות אשתו, עד שנפטרה בשנת 2002, שאז השתלטו אחרים על הדירה.

התובעת מתבססת על רישומיה, לפיהם שולמה הוראת הקבע על ידי הנתבע עד שנת 1994, ואז שולמה מחשבון אחר, לכאורה אף הוא שלו, עד שנת 2002.

הצדדים אף חלוקים בפרשנות תקנה 6 לתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה), תשמ"א-1981, והאם גרסת המבקש עולה כדי "אדם המוכר או מעביר בדרך אחרת טלוויזיה לאדם אחר...", החייב בדיווח לתובעת על פי לשון התקנה.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים שבפניו.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 900 ש"ח.

סכום זה ישולם ב-6 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, בסך 150 ש"ח כל אחד, שישולמו עד ליום האחרון בכל חודש קלנדרי, מחודש 4/2012 ואילך, אחרת יעמוד לפרעון מיידי, ויישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום. במקרה כזה, יחודשו הליכי ההוצאה לפועל בתיק 0152561118 לגביית הסכום הפסוק, כאמור לעיל, בניכוי כל סכום ששולם על חשבונו. את התשלומים ישלם הנתבע באמצעות ההוצאה לפועל, בשוברים חודשיים שיופקו לשם כך, ואני מורה על ביטול עיכוב כספים בתיק ההוצאה לפועל, על מנת לאפשר העברת התשלומים לתובעת.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ב, 17 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.