השוק הצף את אמיר רוזנברג בע"מ נ' גוסלנד - ו.י. גרין פוד מרקט בע"מ ואח'

פסק דין

התביעה

התובעת, חברה למכירה ואספקה של פירות וירקות לעסקים, סיפקה לנתבעת, חברה המפעילה חנויות לממכר מיצים, סחורה, אך לטענתה, לא קיבלה תמורה.

התובעת טוענת כי החל מיום 31.7.09 ועד למועד הגשת התביעה סיפקה לנתבעת סחורה בסכום של 71,671 ₪ אולם הנתבעת שילמה סך של 16,129 ₪ בלבד. התובעת העמידה את תביעתה על סך של 50,000 ₪.

לטענתה, לא רק שהנתבעת לא שילמה, אלא שהמחאות שמסרה הנתבעת בגין החוב לא כובדו בבנק לאחר שניתנה בגינן הוראת ביטול מצד הנתבעת.

אשר לנתבעים 2-3, טוענת התובעת כי מאחר שהנתבעת מצוייה היתה בקשיים כלכליים, עליהם לא דיווחו הנתבעים 2-3, מנהלי הנתבעת, לתובעת, אזי יש מקום להורות על הרמת מסך ההתאגדות של החברה ולחייב את בעלי מניותיה בתשלום החוב והכל בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות. הדבר נכון בפרט בכל הנוגע לנתבע 2 אשר הוא בעל מניות יחיד בחברה אשר היא בעלת המניות היחידה בנתבעת.

טענות ההגנה

הנתבעים 2-3, הגישו הגנתם. לטענתם, אין להרים מסך מעל האישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת וזאת משום שהרמת מסך תיעשה רק במקרים חריגים כאשר ניתן להוכיח אחריות אישית של אורגני החברה בגין פעולות החברה. הנתבעים טוענים כי מעולם לא שימשו כמנהלי הנתבעת בפועל ולא היתה להם יד בפעולות החברה ולא רק זאת, אלא שבזמנים הרלבנטיים לתביעה, הנתבעים אף לא היו בעלי המניות בנתבעת.

הנתבעת 1 לא התגוננה בפני התביעה.

דיון - עובדתי

העובדות, בתמצית, הן כדלקמן:

בין התובעת לנתבעת בוצעו עסקאות לרכישת פירות.

הנתבעים לא הציגו כל ראיה שהיא הנוגעת לגובה החוב הנטען על ידי התובעת ומשכך, כל שיש בידי הוא טענות התובעת המגובות במסמכים אשר הוגשו על ידה.

לכיסוי חלק מסכומי הרכישה נמסרו לתובעת שיקים של הנתבעת. שיקים אלו בוטלו בהמשך על ידי הנתבעת. כל החשבוניות אשר הוצאו בגין הרכישות, נרשמו על שמה של הנתבעת.

בעלת המניות היחידה בנתבעת היא "מותגי זהב ואחזקות בע"מ" ח.פ. 51-4349992 (להלן: "מותגי זהב"). הנתבעים 2-3 הם דירקטורים בנתבעת.

בעל המניות היחיד של מותגי זהב הוא הנתבע 2.

בהיבט העובדתי, המחלוקת המרכזית המהותית נוגעת למצב החברה ולידיעותיהם של הנתבעים 2-3 בנושא. התובעת מבססת, בין היתר, את טענותיה כלפי הנתבעים 2-3 על כך שלשיטתה, ידעו אלו על מצבה הגרוע של החברה ולמרות זאת, המשיכו להפעילה תוך רכישת סחורה מספקים, ביודעם כי קיימת אפשרות כי החברה לא תוכל לפרוע חובותיה להם.

לתמיכה בטענה זו הציגה התובעת שתי ידיעות שפורסמו באינטרנט, האחת מיום 26.11.07 והאחרת מיום 1.8.10. אומר מייד, ידיעות אלה אינן יכולות לשמש כראייה באשר כלל לא ברורים מקורות המידע לידיעות הללו ומובן כי אלו לא מסרו עדות בפניי. למעלה מן הצורך אומר כי מאחר שהזמנים הרלוונטיים לתביעה הנדונה הם יולי 2009 עד מרץ 2010, ממילא איני רואה כל רלוונטיות לאותן ידיעות.

הנתבעים 2-3 נשאלו בחקירותיהם הנגדיות אודות מצב החברה. הנתבע 2 הבהיר כי במהלך שנת 2009 לא ידע שאין כסף, אלא רק באמצע שנת 2010. גם לדברי התובעת, החלו שיקים לחזור רק בחודש פברואר 2010 ולא קודם לכן. ועוד מתברר כי מותגי זהב רכשה את הנתבעת רק בשנת 2009 ולא קודם לכן.

התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי הנתבעת היתה בקריסה כלכלית, או בכלל, במצב כלכלי גרוע. הגם שנתבע 2 הודה כי הזרים כספים לחברה, אזי אין בכך כדי להצביע על כך שמצב החברה היה כזה בו קיים חשש כי לא תוכל לפרוע חובותיה. גם ההגיון מלמד כי לו היה סובר הנתבע 2 שהחברה לא תצליח לעמוד על רגליה, היה נמנע מהזרמת כספים והגדלת הפסדיו על החברה.