הרשקוביץ נ' עובדיה

פסק דין

תביעה בגין קבלת כספים שלא כדין ע"י הנתבעת מאת התובעת.

לטענת התובעת – היא בעלת יכולת שכלית גבולית. הנתבעת ניצלה את טוב ליבה, חששותיה ופגיעותה, על מנת לקבל ממנה כספים באופנים שונים, כספים אותם לא החזירה. התובעת התלוותה אל הנתבעת לביצוע רכישות שונות ושילמה עבור רכישות הנתבעת באמצעות כרטיס האשראי אשר לה. הנתבעת אף אילצה את התובעת להלוות לה את הכספים שהופקדו בקרן ההשתלמות שלה ע"י העברה בנקאית לחשבונה של הנתבעת. ההלוואות ניתנו תחת לחץ ואיומים, באופן בלתי הוגן, תוך ניצול מצוקתה של התובעת ובהעדר רצון חופשי. התובעת צרפה מסמך ממומחה בפסיכולוגיה קלינית, התפתחותית ושיקומית, על פיו, היה המומחה בעבר בקשר טיפולי אינטנסיבי עם התובעת וכיום הייעוץ נעשה בתדירות נמוכה בהתאם לצרכים המשתנים. נרשם במסמך, כי התובעת סבלה מליקויים התפתחותיים שגרמו לה לתפקד ברמה גבולית. עוד נכתב, כי התובעת בעלת חולשה לריצוי הזולת והמומחה נוכח במהלך השנים כי עקב יכולתה השכלית הגבולית נתנה באחרים אמון רב ולא היתה מודעת לכך שנוצלה לא פעם.

לטענת הנתבעת – לא היתה ערה כלל למוגבלותה הנטענת של התובעת. הוסבר, כי התובעת והנתבעת הכירו בעקבות עיסוקם של בני זוגן במקום עבודה משותף. הנתבעת הכחישה כל שימוש בכרטיס האשראי של התובעת או קבלת הלוואות מן התובעת. נטען, כי התובעת ובעלה פנו לנתבעת על מנת לעשות לפדיון כספי קרן ההשתלמות שלה תוך חתימה על ערבות, אולם, משסירבה הנתבעת לבקשתה ביקשה התובעת כי כספי הקרן יועברו לחשבונה של הנתבעת, על מנת שהאחרונה תעבירם לתובעת ללא ידיעת אמה של התובעת, כך אכן נעשה. כספי קרן ההשתלמות הועברו מחשבון התובעת לחשבון הנתבעת והאחרונה השיבה את הכספים לתובעת במזומן במספר פעמים. משלמדה אמה של התובעת אודות פדיון כספי קרן ההשתלמות והעברתם לתובעת כעסה והאשימה את הנתבעת במזימה המתוארת בכתב התביעה.

בדיון הראשון שהתקיים בפני העידו התובעת, אמה וכן הנתבעת.

לא נטען וודאי שלא הוכח כי התובעת היא פסולת דין, לפיכך האזנתי ארוכות לגרסתה. ניסיתי ככל האפשר להתרשם מן התובעת באופן בלתי אמצעי ולהתרשמותי לא ניתן להבחין אגב שיחה עימה כי היא בעלת יכולת שכלית גבולית. לכל היותר ניתן היה לסבור כי היא קלת דעת, אך ספק עלה בי אם קלות דעתה הביאה לניצולה הנטען בכתב התביעה.

התובעת ידעה להסביר את אשר על ליבה הגם שמעמד העדות היה לה קשה. כן ידעה לבטא את עצמה באופן מניח את הדעת.

המומחה שערך את המסמך שצורף לכתב התביעה, לא העיד בפני.

למותר לציין, כי המסמך שכתב אינו ערוך כחוות דעת. אף לא השכלתי לדעת אם ביכולתו של המומחה לקבוע כי התובעת היא בעלת יכולת שכלית גבולית.

אמה של התובעת העידה, כי שוחחה עם הנתבעת וזו התחייבה לאוזניה כי תשיב את כספי קרן ההשתלמות. נראה היה, כי אכן, כטענת הנתבעת, מעורבת האם במהלכי חייה השונים של התובעת, מתוך השגחה ורצון אימהי כן ואוהב.

למרות האמור לעיל, לא הוצגו ראיות ישירות לרכישות שביצעה התובעת עבור הנתבעת. לכתב התביעה צורפה רשימת חיובים מכרטיס האשראי של התובעת תוך סימון חלק מהם כמסמלים את אותן רכישות, אך ברי כי אין ברשימה להוכיח דבר מלבד העובדה שהוצא סכום כסף בגין אותן רכישות במקומות שונים.

למעלה מזאת, הסבירה התובעת, בניגוד לאמור בכתב התביעה, כי לשם פדיון כספי קרן ההשתלמות פנתה לסניף הבנק בגפה ולא בחברת הנתבעת.

הנתבעת העידה, כי קשרה קשרי ידידות עם התובעת עקב מקום עבודה משותף של בני זוגן, אך לא התלוותה אליה לביצוע כל רכישה. הבילויים המשותפים היו משותפים גם לבני זוגן של המעורבות. הנתבעת הסבירה, כי נוכח העובדה שקרן ההשתלמות נוהלה בבנק נפרד מזה בו נוהל חשבון העו"ש של התובעת אשר נוהל בבנק בו גם לאם התובעת גישה לחשבון, בקשה התובעת את העברת הכספים לחשבונה שלה תוך משיכת הסכום מחשבון הנתבעת והעברתו לשיעורין לידי התובעת. כל זאת, על מנת להתחמק מעינה הפקוחה של האם. כך אכן נעשה, לאחר שהנתבעת סירבה לחתום על ערבות לצורך הוצאת כספי קרן ההשתלמות.

במהלך הדיון הראשון הוברר, כי נעשתה פניה למשטרה.

אמה של התובעת העידה, כי המשטרה סירבה לטפל בתלונה, חוקר בכיר שמע את גרסת התובעת אולם לא העלה אותה על הכתב.

הנתבעת העידה, כי קבלה שיחות מאיימות מאמה של התובעת ומאחיה אשר אף נכח בדיון. לאחר השמעת האיום מצד האח הגישה הנתבעת תלונה כנגדו והקשר המאיים הופסק.

בעקבות האמור לעיל נדחתה התביעה.

בפסק הדין שניתן ביום 20.6.09 צוין כי הנטל להוכחת התביעה מוטל על התובעת.

ציינתי, כי לאחר עיון בכתבי הטענות ובצרופותיהם, לאחר שנשמעו דברי התובעת, דברי אמה ודברי הנתבעת, לאחר שהתרשמתי מכל השלוש באופן בלתי אמצעי, לא מצאתי נימוק ממשי המצדיק להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת.

עוד צוין, כי הטענה היחידה שהוכחה ע"י התובעת כנדרש היתה העברת כספי קרן ההשתלמות בסך 13,500 ₪ מחשבון התובעת לחשבון הנתבעת. עם זאת הובהר, הן ע"י הנתבעת והן ע"י אמה של התובעת כי לתובעת חשבון עו"ש המתנהל בבנק אחר. משכך סברתי, כי לא מן הנמנע שכספי הקרן הוצאו באמת ובתמים לרצונה של התובעת ועל מנת שיוכלו לשמש אותה ואת בן זוגה, אשר לא העיד בפני, ללא עינה הפקוחה והמפקחת של האם.